חלום שמתגשם- סנט וינסנט והגרנדינס

כשאני חושבת על קריביים התמונה שעולה בראשי היא מי טורקיז צלולים, ריפים צבעוניים, עצי קוקוס, חול לבן ורוח נעימה. בדיוק למקום כזה היינו עתידים להגיע בקרוב מאוד! סנט וינסנט והגרנדינס עונה לכל התיאורים הללו. זוהי קבוצת איים שמככבת בחלומותיהם של כל מפליגי סירות המפרש המגיעות אי שם מאירופה והים התיכון.

עצירה ראשונה הייתה בבקווי על מנת לעשות כניסה רשמית לגן עדן. שם גם היה מפגש איחוד לחלק גדול מהסירות הישראליות שחצו את האטלנטי השנה, הפעם הראשונה שנפגשים "בצד השני" ומחליפים חוויות דומות מסירות שונות. אחרי כל הנשיקות והחיבוקים יצאנו "לטיול מאורגן" בשיירה עד לחוף בצידו השני של האי.

בביקורנו הראשון בשוק הפירות והירקות בבקווי הבנו מיד שהקשר בין פירות זולים לבין קריביים מקרי בהחלט, ושבזמן הקרוב רוב המנות יהיו מורכבות מאורז, פסטה, ולמרבה המזל עוף שמצאנו במחיר זול מכל בננה ועגבניה.

מחליפים מפרשים

בדרך לאי הבא...

טובגו קיז הייתה תחנה מספר שתיים. שם נשארנו במשך יותר משבוע, פעם ראשונה שלא הרגשנו את הצורך למהר ולהגיע כבר למקום הבא. בחלק מהימים נהנינו מהרוח וגלשנו קייט, ובימים בהם הרוח לא הייתה מספיק חזקה יצאנו לשנרקל בריף המקיף את האיים. שנירקלנו משני צידיו של הריף. צידו הראשון והרדוד נמצא בתוך שטחה של השמורה, מלא בצבעים, דגיגונים ואלמוגים. כשעברנו לצידו השני של הריף מבעד למשברי הגלים, הנוף השתנה כמעט לגמרי. צבע המים התכהה, הקרקע התרחקה מעינינו, ובמקום הדגיגונים החמודים, הגיעו ברקודות מכל הגדלים כדי לבחון את היונקים החדשים שהגיעו לסביבה. לא משנה כמה יסבירו לי שהברקודה מתקרבת רק כי היא יצור סקרן מאוד, ברגע שהיא מביטה בי בעיניים הגדולות שלה, אני תמיד חושדת שבקרוב מאוד אני אחטוף ביס.

שלוש ברקודות שהגיעו לבחון אותנו

הגלישה בטובגו קיז

הנוף מלמעלה

ארוחת ערב חלומית של לובסטרים על הגריל

בטובגו קיז ישנם מספר איים, אף אחד מהם אינו מיושב. לכן אם ברצוננו למלא מים במיכלי הסירה, לקנות מצרכים או להתחבר לציוויליזציה עלינו לעבור ולעגון ביוניון איילנד. אחרי שהגענו למצב של מחסנים כמעט ריקים ואחרי שמשאבת המים החלה לשאוב אוויר, עברנו לעגון ביוניון כדי למלא את הארונות בחזרה.
ככל שמתקרבים לאיזור של מדינות הקפה כך מחירו הולך ועולה. ביוניון איילנד מצאנו צנצנת נס קפה ב80 שקלים, ברור שמיד התחברנו לצד האנגלי שלנו והתה נכנס ללקסיקון.

יומיים בעיירה הספיקו ומיד חזרנו לעגון בריף סוף העולם (worlds end reef) .
העגינה בריף סוף העולם הייתה ייחודית משאר נקודות העגינה שחווינו עד כה. היא לא הייתה בתוך אף מפרץ, ולא תחת הסתרה של שום אי באיזור, אך עדיין המים בהם עגנו היו מאוד רגועים ללא גלים. מה שנתן את ההגנה היה הריף הרדוד שעולה מן המים העמוקים וממוקם לפנינו ביחס לרוח.

היאכטות מאיה ורוטים הצטרפו לחגיגה והגיעו לעגון לידנו בריף סוף העולם. מיכל מיאכטה "מאיה" ואני ידועות כסובלות מ"כרישופוביה", על כן יצאנו לשנרקל יחדיו כדי לתמוך האחת בשנייה. כיוון שלא היה אף אי בקרבתנו תחושת השנירקול התעצמה והכל היה יפה וגדול יותר בעיני. באחת מן הפעמים שעליתי לומר למיכל שראיתי דגיגון מיוחד, היא מצידה פתחה עיני לוקוס ואמרה לי בדאגה "ראיתי כריש!", ועוד לפני שהספקתי לקחת נשימה נוספת מיכל יצאה בספרינט לעבר הסירה. נקטתי בגישת ה-"יש ספק? אין ספק!" והצטרפתי אליה לאט לאט... ארטור שהסתכל עלינו מהקרוזה צחקק לו וניחש על מה המהומה.

לאחר העגינה בריף סוף העולם עברנו לעגון באי שנמצא מעבר לפינה- petit tabac. אי קטנטן ומרוחק, שהרגיש לנו כמו שטח פרטי ליממה שלמה. בדרך לשם עברנו ליד ריפים יפים ומים צלולים. כדי לנצל כל דקה זרקנו חבל מהירכתיים, קפצנו בזוגות עם מסיכה ושנורקל, וקיבלנו סיור ממונע ממש בתוך הנוף התת ימי. ממש לקראת סיום השנירקול עודד הספיק לראות כריש (אולי זה אותו האחד שביקר את מיכל ואותי), אך חיש חיש ברח הוא הכריש והשאיר חשבון פתוח ורגיש.

ממאורעות petit tabac:

בבוקר יום בהיר נפלה החלטה בקרב צוות 'קרוזה'- יוצאים לשנרקל כדי להחריש את חשבוננו הפתוח עם ידידנו הכריש. על כן היה להפליג תחילת במעלה הרוח לנקודה בה נראה לאחרונה הדג הקשוח. טרם הירידה למים הרוח הספיקה לעלות שבעתיים, וכשכל הצוות טבל, גם הדינגי התהפכה עם עודד בביש מזל.
עכשיו ברצינות... בעת ההתהפכות המנוע צלל בעודו מונע, ולכן לאחר שהחזרנו את הדינגי על כנה לא יכולנו להניעה. הדרך חזרה הייתה בחתירה מאסיבית אל מול רוח של 30 קשרים וזרם ממזרי שלא עזר כלל.

הגענו לקרוזה, קשרנו את הדינגי, נשמנו לרווחה, והחלטנו שכדאי לעבור למקום עגינה מוגן יותר (אל מול העובדה שהרוח המשיכה לנשוב בעוצמה). עוד תלאות צצו בדרך (כמו רצועת אלטרנטור קרועה בעת הרמת העוגן). בסוף המסע למקום המבטחים קיבלנו צ'ופר על גבורתנו במהלך היום המורכב הזה. עודד 'לא אוכל מאכלי ים' הדייג, מצא שק נטוש ובו ארבעה לובסטרים גדולים שרק מחכים להיכנס לסיר.

נקודה חשובה: למנוע של הדינגי ביצענו טיפול היות והוא טבל בים, הפוך, בעודו מונע. לאחר הטיפול הקצרצר הנענו אותו ללא בעייה.

בערב שלמחרת הייתה ארוחת ערב מיוחדת מאוד אצל ה'קטמאיה' שכללה את שלל הלובסטרים. הם הוגשו במגוון נוסחים בנגיעת המטבח הצרפתי.

עודד וטל יצאו לחופשה- מה'קרוזה' ל'מאיה', וארטור ואני נשארנו לבד במפרץ... אך לא לזמן רב. חצי שעה לאחר שה'מאיות' הפליגו לאי השכן, הגיעו לאיזור העגינה זוג סירות ברזילאיות. בחצי אוזן הצלחתי להבין מהקשקושים שלהם במכשיר הקשר שהם מתארגנים לארוחת צהריים הכוללת מאכל ברזילאי שאני מאוד אוהבת- פיז'ואדה! הצלחנו לגשת אליהם ולהזמין את עצמינו לארוחה.
אחד החוקים בחיים על יאכטה הוא שכמעט תמיד לוקחים את הזמן (בזמן הפלגה החוקים קצת משתנים). כך קרה שארוחת הצהריים התארכה בטבעיות עד לערב המאוחר. אחר הצהריים הסתכם כחוויה כיפית למדי! שפה יפה, הפיז'ואדה המיוחלת ואנרגיות של סמבה.

באי Mopion עם הברזילאים (אי קטנטן שבנוי מערימת חול אחת גדולה)

באי Petit Martinique

סרטון תיעוד קצרצר של התקופה:

https://www.youtube.com/watch?v=ieW4NolUgD4