ב1500 זמן מקומי יצאנו מהמפרץ של Mindelo באי Sau Vicenete. התכנון היה לצאת מעט מוקדם יותר על מנת שיום
ההפלגה הראשון יהיה ברובו באור יום. אך הצ'ק ליסט הממזרי סירב להתקצר ומועד היציאה
התאחר. כמיטב המסורת הימאית, עם הרמת העוגן תקענו בזמבורה והרמנו כוסית רום למזל
טוב ודרך בטוחה.
מיד עם שקיעת השמש והיציאה ממפרץ המים המוגנים של איי קאפו ורדה,
האוקיינוס האטלנטי קיבל את פנינו כמו שהוא יודע, וכל חפץ שלא היה מאובטח בצורה
מושלמת בסירה פשוט התעופף באוויר עקב הטלטולים, זה כלל את כל הירקות שאוכסנו
ברשתות התלויות מעל הראש. מאז אותו מקרה, הלילה הזה זכור לנו כליל גשם הירקות.
אירוע ייחודי נוסף שקרה באותו הלילה הוא הסתרת הרוח ע"י האי Sau Nicolau שגרמה לנו להפליג עם
מנוע במשך שלוש שעות (לחוצים העתידיים- הימנעו מההסתרה ע"י הפלגה דרומה).
20.12
עם היציאה מהסתרת הרוח ביום שלמחרת קיבלנו "מתנה" נוספת
מהאוקיינוס. סערה במרחק של 1000 מייל צפונה מאיתנו שגרמה לגלי גיבוע נבזיים מכיוון
הדופן של קרוזה (בניגוד לגלי הרוח הקטנים יותר שבאו מהירכתיים), אשר המשיכו לטלטל
אותנו ביומיים הבאים. בצורה הרבה ביותר הושפעה מכך איטקין שעדיין לא קיבלה את
"רגלי הים" שלה, כתרופה למכה לקחה חצי כדור נגד הקאות (טרואמין)- המינון
המקובל לבת אדם במימדים שלה, ועוד חצי כדור נוסף כי הראשון לא השפיע וליתר בטחון
חצי נוסף. זכור היה לנו שלכדורים האלה
לוקח זמן להשפיע, אך לא זכרנו שהעיכוב היה רב כל כך. מפה לשם, השפעת הכדור החלה
ומצב הצבירה העיקרי של איטקין היה שינה או ריחוף בעיניים פקוחות.
הטלטולים הרבים גבו גם את חייה של הכנף העליונה של הגה הרוח שלנו.
הכנף עשויה דיקט והשעות הרבות בשמש ובלחות עשו את שלהן והוא נשבר ממש בבסיס. מזל
שיש לנו כנף ספייר (לרוחות חלשות) אותה התקנו מיד, ובמקביל, במהלך רוב אותו היום,
עודד ואני עסקנו בהכנת אחד חדש וחזק יותר עם חומרים שהבאנו איתנו בסירה.
המזרונים המקוריים נפלו לים... אז הכנו חדשים ממזרוני יוגה
21.12
ממשיכים להפליג מערבה בקצב טוב (יותר מ100 מייל ביום), אך הגלים
החריגים מהדופן ממשיכים להציק. בתזמון שאני לא מצליח להסביר אותו קורה בערך פעמיים
ביום שאותו גל ממזרי שנולד אי שם מול פורטוגל מצליח לעשות את כל הדרך עד הקרוזה
ברוח צולבת, להישבר שבירת חוף הישר לתוך הקוק-פיט, ולהרטיב את דייריו בדליים של
מים. מפה כנראה נולד הביטוי 'מלאו מים עד נפש'. תוך דקות מספר הקמנו סוכך לאורך
הדופן החשופה לגלים מברזנטים שהיו בסירה (בנוסף כיסינו את המנוע שנפגע מהעניין כדי
למנוע הצטברות מלח שעלולה לשבש את הנעתו העתידית).
מלבד גלים מרוחקים, מבקרים את הקוק-פיט גם דגים מעופפים הרפתקנים. אחד
כזה הפתיע את עודד במשמרת הלילה שלו, כשתוך שהוא מדלג בין הבריות והדלתות הגיע
איכשהו לתא המנוע השמנוני.
היום היה גם היום הראשון בו הצלחנו לדוג את הדג האכול הראשון מסוג
מאהי מאהי, אחרי שאתמול בלילה העלנו דג דמוי נחש שחור ומוארך.
את הערב חתמנו בארוחת סביצ'ה מאהי מאהי מפנקת עם צ'יפס בטטות ותפוחי
אדמה בהשקעתו של עודד.
22.12
הים לא השתנה בצורה משמעותית. 20 קשר בגב, פרפר מצומצם, גלים קצת
מעצבנים מימין ומאחור, אוקיאנוס!
אולי צריך לציין שהלילה קיבלנו טעימה ראשונה של גשם והתגברות קלילה של
הרוח. לא ציפינו להיתקל בתופעה מוקדם כל כך. במהלך היום החל תכנון עיבוד ויצירת
שולחן עץ קטן לקוק-פיט, השולחן המקורי היה מאוד מגושם ולכן נתנו אותו לבעלי סירות
אחרות שהחליטו לייצר ממנו מדפים יפים. פס הייצור נראה כך- הבנות משרטטות סקיצות
מורכבות על חומר הגלם והבנים חותכים ומלטשים בזהירות עם כלים חשמליים באמצעות
האינוונטר.
איטקין לאט לאט מתרגלת מחדש לתנאי הים.
23.12
יום רגוע עבר על כוחותינו. היום החמישי להפלגה. במישור הקולינארי
התהוו שתי מנות יוצאות מן הכלל. קרפצ'יו סלק וסלט קינואה קר בבוקר ומנת חומוס
אישית הכוללת את כל התפאורה (ביצים, בצל...) לארוחת ערב.
איטקין מחקה את תנועות הסירה בהרגשתה פעם למעלה ופעם למטה. היום היא
שוב למטה. אחרי השעה התחלנו לעקוב בUTC על מנת לשמור על סדר ולמנוע בלבול ברישומי הlog. בכל מקרה אנחנו לא באמת נמצאים כל יום באותו
איזור זמן בדיוק. כלי שייט אשר נע באיזור קו המשווה ממזרח למערב במהירות שלנו (100
מייל ביום), יקדים את הזריחה והשקיעה ב-8 דקות בקירוב.
24.12
רבע מההפלגה עברה. הרוח נחלשה מעט, עדיין מגזרת ירכתיים. האוקיאנוס
מתחיל לחשוף, בניגוד לימים האחרונים, את צידו הנאה יותר. זהו האוקיאנוס שגרם לנו
לצאת למסע הזה מלכתחילה. גלים ארוכים וסימטריים, כאלה שניתן להבחין בהם רק אם
משווים אותם כלפי האופק מכיוון שקרוזה עצמה אינה מושפעת מהם. רוח עדינה ויום שמשי.
היום עצמו עבר דיי בנינוחות. כשהים יותר רגוע הסירה מיטלטלת פחות, ואנחנו
הרשנו לעצמינו לקפוץ למים, נמשכים באמצעות חבל מירכתי הסירה. חלק ניצלו את המאורע
לטובת המקלחת השבועית. בנוסף ניצלנו את הזמן למיון את הירקות (פעולה חשובה במיוחד
באוקיינוס, המונעת התרבות ושכפול ריקבון בין הירקות). ראינו שמצב חלק מהסלקים אינו
מזהיר ובניצוחה של איטקין הכנו פסטה ברוטב סלק ושמנת מדהימה שתעלה לגמר בתחרות
"מנת החצייה".
25.12
היום התקדמנו שלב נוסף בפרויקט שתפס פופולאריות רבה בהפלגה הזו, והיא
בניית השולחן לקוק-פיט. העבודות היום כללו שיוף, הדבקות באמצעות פוליאסטר וחיתוך
חלקים שונים במסור החשמלי. לא עסק פשוט כשכל משטח העבודה שלך זז וישנה הגבלת חשמל
לשימוש בכלים.
הרוח המשיכה במגמת ההיחלשות והיממה האחרונה הייתה היחידה עד כה בה
התקדמנו פחות מ-100 מייל (התקדמנו 98 ליתר דיוק). ה "טריילר" לסקוול
הראשון הופיע- squall היא תופעה נפוצה באוקיאנוס בייחוד באיזורי רוחות הסחר, מה שקורה
הוא שגוש ענני גשם מפותחים מגביר בפתאומיות ובעוצמה את הרוח, ולעיתים משנה את
כיוונה. וכל זה בתפאורה דרמתית של שמיים שחורים וגשם. הסכנה המרכזית במצב כזה היא
כשל מערך התורן והמפרשים הרגישים במיוחד לעוצמת רוח מתגברת. גוש העננים האחרון לא
היה סקוול "גזעי" אבל נתן לנו טעימה חשובה.
היום נגמר בהופעה פרטית של זריחת הירח מבעד לענני האוקיאנוס בדיוק
בשובל ירכתי הקרוזה.
פרויקט השולחן
ניצול שאריות של הדיקט לשולחן לטובת תמונה
צג הGPS
27.12
בוקר טוב שבוע טוב, סיימנו שבוע ראשון בים ומצבנו לא רע בכלל. המנות
ממשיכות להיות מגוונות, נותרה כמות גבינות ללא תחתית והשפיות עוד קיימת באוויר. לא
נעשו מעשי קיצון כאלה או אחרים עד כה.
היום ארטיומלה האהוב שלנו חוגג יום הולדת 27, ואיך חוגגים זאת בים?
מקשטים את הקוק-פיט ומקווים שהשלט יחזיק את הרוח הנושבת, שרים שיר יום הולדת
(במקרה שלנו עודד זימר בפולנית עפ"י מיטב מסורת משפחתו), ואוכלים עוגה שעליה
עוד יסופר בהמשך.
הבוקר התחיל כבוקר מעונן וצמצום מפרשים היה רק עניין של זמן. לקראת
הצהריים המוקדמים ענן כהה הראה סימני התקרבות, הברבורים על המים התרבו וטיפות הגשם
החלו לרקד על ראשינו. עוד לפני שהספקנו לומר" "לה קרוזה נוסטרה",
עודד כבר ניצב על הסיפון בתחתוני ספידו עם שמפו ביד. לאכזבתו הרבה הגשם לא הגיע עד
לעוצמת הדוש במקלחת במלון הילטון, ונותר טפטוף חלשלוש כמו מברז הנוזל ששכחו לסגור אותו היטב.
אז מקלחת לא הייתה, אבל צמצום היה ועוד איך.
בזמן הצמצום שמנו לב שנשבר אחד השחיפים (מוט פיבר באורך 40 ס"מ
היושב במפרש) ויצר חור קטן בבד, החלטנו להוריד את המפרש לגמרי, לתפור את החור
ולתקן את השחיף.
למרות הטלטולים הרבים שהשתלטו על הים ונכנסו לתוך הערב, אחר הצהריים
היה מאוד מוצלח. ארטור אפה לכבודנו ולכבוד יום הולדתו עוגת דבש מתוקה עם נגיעות
טחינה בסיר הפלא המופלא שנפל לים כשעתיים לאחר מכן. בנוסף, דולפינים מנוקדים ליוו
אותנו לזמן קצר, עודד קיווה לתפוס אותם במים, השליך חבל מאחורי הסירה, עבר שוב
לספידו כמו בתחילת היום, נכנס למים... אבל הם... כבר צללו למעמקים. לא הלך לו עם
הספידו היום.
תפירת חור במפרש
28.12
היום בערב חגגנו את ה-1000 מייל, נקודה המציינת את מחצית הדרך. נראה
שסופסוף כולנו מתחילים להיכנס לשגרת היומית.
כל יום קמים בשעות שבין זריחת השמש לכמה שעות שאחרי, מתחילים עם כוס
שתייה חמה ועוגיות, מדברים קצת על הלילה, על סיפור מצחיק או מעניין מהבית ומתכננים
אסטרטגית מה נאכל היום. ממשיכים עם ארוחת בוקר/ צהריים, ספר טוב, משחק שש בש או
מלאכה כל שהיא.
בערב נהנים משקיעה ההולכת ומתאחרת ומסיימים בארוחת ערב ושיחה רגועה
לתוך הלילה. נראה כאילו הטלטולים, המחסור במים ושאר פינוקי היבשה כבר לא תופסים את
מקומם המרכזי בשלבי התודעה.
דולפינים!
29.12
חגיגות ה1000 מייל ממשיכות, פחית בירה ושקית הצ'יפס ה יחידה בסירה
נפתחה לטובת האירוע. מעבר קו החצי מאפשר מבחינתנו יד חופשיה יותר בהקצאות המזון
שעד כה היו מחמירות יותר לכל מקרה לא צפוי שיבוא. אחר הצהריים הבחנו בתנועה מוגזמת
של התקנת הגה הרוח. המיילים והגלים עשו את שלהם ושני הברגים שמחזיקים את כל ההתקנה
השתחררו. בים, כל פעולה שתיקח במרינה מספר דקות בסופו של דבר הופכת למבצע קטן.
בסופו של דבר התקלה סודרה ואנחנו מקווים שלא יצוצו הפתעות חדשות.
30-31.12
ככל שההפלגה מתארכת כך גם מתארכות שעות קריאת הספרים, אני שוקעת בדפיו
של הספר ולא שמה לב שחצי יום כבר חלף לו. בשבוע הראשון של ההפלגה עודד השקיע
בקריאת שני ספרים חשובים: המוח הנשי והמוח הגברי. מאותו הרגע הוא הפך
ל"גורו" הזוגיות וכיוצא בזה.
את בוקר היום האחרון לשנה האזרחית הנוכחית (2015) פתחנו בענן גשם נחמד
(שגם הפעם לא הספיק למקלחת), לאחר מכן ישבנו לארוחת בוקר צרפתית הכוללת בריוש
מעולה שארטור הכין בסיר הפלא (לאחר קורס מזורז לאפיית לחמים אצל איטקין).
דיווח OK למשפחות נעשה דרך מכשיר קומפקטי וקליל הנקרא SPOT, אותו שכרנו לתקופת החצייה במחיר הוגן. כל מה
שעלינו לעשות הוא ללחוץ על כפתור ולחכות שהאות כולל המיקום הנוכחי יישלחו לרשימת
התפוצה אותה בחרנו. בנוסף לכך יש לנו את הטלפון הלוייני שדרכו אנחנו מקבלים תחזית
והודעות מההורים. לאחר 48 שעות שלא הצצנו בלווייני פתחנו אותו וקיבלנו ממטר של
הודעות נכנסנות מההורים הדואגים שלא קיבלו אוקיי כבר יומיים... (בבדיעבד, מסתבר
שנפתח חדר מצב בארץ עקב הדאגה הגדולה).
קורס הכנת עוגת שמרים מזורז אצל טל
3.1.16
ככל שהימים חולפים, הרי הירקות מתחסלים ומפנים מקום לתזוזה,
"זר" הג'ריקנים של מי השתייה מתפתח אט אט למיצג "אומנות
המחזור", פרקי הסדרות במחשב מתחילים להיגמר, ותודות להמלצות שעוברות מפה לאוזן-
ספרים עוברים באופן שוטף מיד ליד. מלבד מה שקורה בתוך הסירה גם הנוף סביבנו שומר
על דינמיות קבועה. יום שהתחיל עם שמיים צלולים לא שולל את האפשרות שעננים יחלו
לצוץ לקראת השקיעה, משמרת לילה רוויה בגלים קצרים ומטלטלים לא מבטלת את הזכות לקבל
סוול ארוך ונעים לשעות השינה. כיוון ועוצמת הרוח משפיעים פלאים על תחושת ההפלגה-
לכאן ולכאן.
הופעה בחגיגת ה-30 מייל
לאחר 18 ימים רבים ומהנים בים... הגענו לתחנה הראשונה- ברבדוס. עכשיו אפשר לחדול ממשמרות הלילה ולהיכנס לישון... איזה כיף. החצייה הייתה חוויה חיובית מאוד עבורנו.
