הנפת דגל ברבדוס
הגענו לברבדוס בלילה, אחרי חצייה מלאה. התלבטנו אם לחכות לאור היום או לא, ולאחר מבט במפות הבנו שהעגינה לא מסובכת מדיי ושאפשרי לעגון שם בלילה בבטחה (כמובן שחשוב להסתכל טוב טוב כי כמעט תמיד יש סירות קטנות שלא מוארות באזור העגינה). הרגשת ההגעה הייתה מדהימה. ניסיתי לנסח במילים אך לא הצלחתי להגיע לניסוח מתאים שיכול לשקף את הכיף הזה, מן הרגשה מוזרה כזו... כאילו עכשיו חצינו אוקיינוס שלם.
במקרה באותו הערב נחגג יום העצמאות באי (אנחנו כמובן טוענים שזה אירוע לכבוד ההגעה שלנו) וזיקוקים נורו לאוויר כחצי שעה לאחר שעגנו במפרץ.
בשני הלילות שלאחר מכן ההורים הזמינו לארבעתנו מלון כדי שנוכל לנוח כמו שצריך מהמנוחה שהייתה לנו בשמונה עשר הימים של החצייה (קריאת הספרים אכן הייתה אינטנסיבית מאוד).
בערב הראשון התחלקנו לשתיים- קבוצה מספר 1 בילתה את הלילה בבית חולים (סיפור ארוך שהסתיים בטוב), וקבוצה מספר שתיים בילתה ברחוב מסעדות מגניב שנקרא "סנט לורנס גאפ" כדי לחגוג חברות של ארבע שנים. כולם נהנו! אבל רק קבוצה אחת דפקה את הראש (וזו לא קבוצה מספר שתיים לעוקבים אחר הכתוב).
בערב שלאחר מכן יצאנו בהרכב לאזור הגרילים המפורסם בברבדוס oistns, זהו מתחם ענק מלא בעמדות גריל צפופות של דגים ובשרים, ומדוכן לדוכן עוברים תיירים ותושבים מקומיים במרבד של צבעים. מוסיקה שחורה באוויר ומתחם ריקודים שמרגיש ממש כמו בסרטים. בשלוש מילים- הלם תרבותי טעים.
חוף 'בשיבה' במזרח האי
נסיעה באוטובוס המקומי
איש מקומי שניגש לומר שלום
הסירה שלנו רשומה על דגל ישראלי וזוהי הסיבה שעל התורן האחורי שלנו תלוי דגל ישראל. בכל פעם שהוא תלוי אנו מצפים לתגובות עוינות ומופתעים מחדש (עד עכשיו לפחות). מסתבר שהדגל מושך ישראלים ממקור ראשון, חברים של ישראלים, מכרים של ישראלים ויהודים מרחבי העולם. בברבדוס הוא עבד לטובתנו והכרנו חבר חדש ושמו לירן. לירן הוא ישראלי שכרגע גר בברבדוס עם משפחתו. תמיד כיף לראות ישראלי בצד אחר של העולם. התארחנו בביתו וקיבלנו סיור באי ובשדות החקלאות המרשימים של אביו ושלו. שטחים נרחבים ומגוונים, כל פרי או ירק שרק חשבנו עליו. מדהים לראות חקלאות מתקדמת כזו באי מרוחק בקריביים... הכל שם מבוסס על ציוד שמגיע מהארץ ומפטנטים ישראליים!
לירן ואחד מהילדים שלו בדרך אלינו לביקור
ארטור עם שני הילדים האחרים שנוהגים את הדינגי אלינו
תמונות מהחממות ומהשדות
אם פותחים את מפת אתרי הצלילה שיש לחופי ברבדוס להציע ניתן לראות המון סירות טבועות wrecks. סימנו וי על כמה מהן בשנירקול מעולה. באחד מן הימים האחרים של השנירקול ארטור ואני יצאנו בבוקר לנקודת צלילה מרוחקת שאחד המקומיים המליץ עליה בתור נקודת דייג ידועה של ברקודות. ארטור לקח את הצלצל שלו וכמו דייג-צייד טוב, חזר עם שלל של שתי ברקודות היישר ממעמקי הים.
בדרך כלל חיפוש של דבר קטנטן בסירה הופך לפרויקט גדול...
באחד מן הימים העברנו את אחר הצהריים על החוף שמול היאכטה. גלשנו על הגלים הקטנים, שיחקנו בפריזבי ונהננו מהשקיעה. כשטל, עודד ואני לא שמנו לב לרגע למעשיו של חברינו הרביעי, ארטור, הוא ליקט מן האדמה פרי קטנטן שנפל מהעץ. לפי ההיגיון הבריא אנשים לא נוהגים לאכול פירות שאינם מכירים, אך כנראה שהאקלים הקריבי קצת בילבל את סדר הדברים בראשו של ארטיומל,ה והוא נתן ביס בפרי הזר (שלאחר מכן התברר שכינויו הוא "תפוח המוות").
את השתשלשלות האירועים שהגיעה לאחר מכן תוכלו להבין מן השיר שהקצרצר שמופיע מטה.
זוהי מעשייה על ילד נחמד
שלא הבין שלא אוכלים מכל מה שבא ליד
מצא על החוף פרי עגול
ונתן בו ביס אחד גדול
לאחר מכן הרגיש הרגשה חמוצה
ועל כן כל הצוות יצא בריצה
מיד לדינגי כדי להגיע לחוף
לכל מקרה שירצה לתקוף
הפה שורף, הגרון מתנפח
כולם מקווים שדבר לא יתפתח
סופו של הסיפור אופטימי כמובן
אבל ארטור למד בשחור על גבי לבן
שהוא אכן ילד נחמד
אך כבר לא יאכל מכל מה הבא ליד
בייחוד לא תפוח זהוב
כי כבר הבנו מבראשית שזהו לא רעיון טוב
בהסתכלות לאחור, בברבדוס היו לא מעט ערבים טובים, הזוכה מביניהם הוא הערב במלון הילטון. ערב שהתחיל בכניסה מאולתרת בניצוחה של איטקין לחדר האוכל של המלון, והסתיים במרדף לילי על החוף של עובדי הילטון, מצויידים בפנסים, אחרינו.
את היום האחרון העברנו בחוף הקייט המקומי
עמית,
השבמחקהכתיבה שלך מקסימה
אני עוקב אחרי הבלוג שלך מהמלון בחופשת סקי בשווייץ.
ד״ש לארתור.
מחכה כבר לפרק הבא
ירון כרמי
תודה רבה רבה!! :) כיף לשמוע
מחקעמית גם אני כאן...טוחן את הבלוג בשקיקה הראשונה כבר כמה ימים טובים. מחכה כבר להגיע להווה. חולם דרך העיניים שלכם ובמקביל חורך את המילים של החברים שלכם מ"שוטי".
השבמחקעכשיו, אחרי השיר המופלא כבר לא יכולתי להתאפק אז משאיר תגובה :)
כתיבה מקסימה ומעוררת התפעלות על כמה שאתם יורדי ים תותחים. כיף לעקוב.
תודה רבה רבה :)
מחק