אחרי השתקעות קצרה אך ארוכה במרטיניק (שבמהלכה אף הספקתי לקפוץ לביקור בארץ הקודש), ממשיכים.
בעוד ארטור מפליג על הקרוזה וקופץ מאי לאי לבדו במטרה להגיע לאהובת ליבו (שזוהי אני). אני התעסקתי בעבודה בת שבועיים באירוח משפחה מקסימה (ועל הדרך גם ישראלית). מיכל, עופר וארבעת ילדי הפלא שלהם. שייטנו על קטמרן בין איי הגרנדינס. שבועיים של כיף אחד גדול.
משם חזרתי לקרוזה ועברנו ביחד עם קטמאיה והקוריגן, סירה נוספת שהצטרפה לחבורה, לאי קריאקו ולאיונים שלידו- סינדי איילנד וסלין איילנד. איים מהממים. נקודה.
אתן לתמונות לדבר...
הנוף התת- מימי בסנדי איילנד היה יוצא מן הכלל. תפסנו יום ללא טיפה של רוח, כשהראות הייתה מצויינת (עד לטווח של שלושים מטר) ותרגלנו צלילות חופשיות. משטחי אלמוגים עצומים, עשרות דגיוגנים מכל מיני סוגים ומלא צבעים.
צלילה חופשית, במיוחד כשהים רגוע והמים צלולים יותר מאי- פעם, נותנת תחושה עילאית. כשצוללים למעמקים, בזמן ששומרים על רוגע, כל מה שניתן לשמוע הוא את דפיקות הלב שלך.
באחת מן הצלילות ארטור הוציא דג שסיפק ארוחות לארבעת ארוחות הערב שהגיעו לאחר מכן.
במשך כמה ימים קטמאיה, הקוריגן והקרוזה עגנו במרחק שחייה אחת מהשנייה, כך שנוצרה שכונה שעברה ממקום למקום, בחבילה של הכל כלול: שנירקול בוקר או צהריים למעוניינים, שש-בש בשקיעה, שיעור מקרמה לבנות וארוחות ערב משותפות.
ארטור ולורו בניסיון לדוג קלמארים מהדינגי... בסוף הם ''התפשרו'' על דייג של ברקודה גדולה!
לעתים לא רחוקות כלל, בייחוד בזמן הזה של השנה, ממצב של שקט, שלווה ושל רוח נעימה הכל מתהפך לכמה רגעים ולבסוף שוב חוזר לאיזון. אי שם ממעלה הרוח מגיע ענן אפור וכהה שמביא איתו רוחות, גשמים ולעתים גם ברקים ורעמים. הרוחות האלה לעתים רחוקות מוציאות את הסירה משלוותה. ביומיים מתוך שלושה, הסירה שלנו נגררה לאחור בעת כניסתה של רוח חזקה ונוצר מצב לא נעים שדרש הנעת מנוע וגרם לנו "להיות על קוצים". העוגן נגרר עקב תוואי השטח של מדרון תלול.
מקריאקו עוברים לגרנדה- הנקודה הדרומית ביותר שהגדרנו לעצמנו לסיבוב הזה.
גרנדה הוא אי הנחשב לקצה רצועת ההוריקנים. על כן הוא מלא בסירות מפרש שהגיעו כדי לשהות במקום יחסית מוגן ומרוחק. למרות זאת... לפי מה שכבר הצלחנו ללמוד, יהודים אינם יודעים מרחק ומקום נידח מהם, וגם בגרנדה פתחו בית חב''ד. לא סתם בית חב''ד, אחד כזה שנמצא ממש על סף מפרץ העגינה (שתי דקות בדינגי). מסתבר שבגרנדה יש אוניברסיטה מאוד נחשבת לרפואה, ובה לומדים כמה מאות יהודים (בעיקר יהודים אמריקאים).
הרבי, אשתו והסטודנטים קיבלו את פנינו בשמחה גדולה ונהננו מארוחות שישי שופעות באווירה ביתית.
אחי שגיא הגיע לביקור השלישי שלו על הקרוזה במסעותיה, והיה כיף גדול לארח אותו ולקבל זמן איכות.
יצאנו לטייל ברחבי גרנדה...
אפילו פגשנו את אחותנו הקטנה, סתוי. שהסכימה לעלות לי על הכתף לתמונה!
עבורנו, הפרק של גרנדה, הוא סופה של תקופה נפלאה ותחילתו על עידן חדש. לפני קצת יותר משנה הכרנו משפחה מיוחדת שהפכה להיות הסירה השכנה כמעט בכל מקום שעגנו בו. יחסי השכנות החלו בספרד, חצו את האוקיינוס ונמשכו לאורך האיים הקריביים עד לגרנדה. בשנה הזו אימצנו נוהל של "ארוחת ערב אצל המאיות". רק שם הטעם של האוכל מתחזק, השיחות שואבות פנימה והרום יותר טעים מברגיל. בים, במרחק מה מן הבית, החברות מתעצמת ונכנסת חזק מאוד ללב. כמו שהים יודע לחבר הוא גם יודע להפריד... קטמאיה ואנחנו נאלצנו לומר שלום ולהתראות בפעם הבאה, כשהם ממשיכים אי שם מערבה.
משם חזרתי לקרוזה ועברנו ביחד עם קטמאיה והקוריגן, סירה נוספת שהצטרפה לחבורה, לאי קריאקו ולאיונים שלידו- סינדי איילנד וסלין איילנד. איים מהממים. נקודה.
אתן לתמונות לדבר...
הנוף התת- מימי בסנדי איילנד היה יוצא מן הכלל. תפסנו יום ללא טיפה של רוח, כשהראות הייתה מצויינת (עד לטווח של שלושים מטר) ותרגלנו צלילות חופשיות. משטחי אלמוגים עצומים, עשרות דגיוגנים מכל מיני סוגים ומלא צבעים.
צלילה חופשית, במיוחד כשהים רגוע והמים צלולים יותר מאי- פעם, נותנת תחושה עילאית. כשצוללים למעמקים, בזמן ששומרים על רוגע, כל מה שניתן לשמוע הוא את דפיקות הלב שלך.
באחת מן הצלילות ארטור הוציא דג שסיפק ארוחות לארבעת ארוחות הערב שהגיעו לאחר מכן.
במשך כמה ימים קטמאיה, הקוריגן והקרוזה עגנו במרחק שחייה אחת מהשנייה, כך שנוצרה שכונה שעברה ממקום למקום, בחבילה של הכל כלול: שנירקול בוקר או צהריים למעוניינים, שש-בש בשקיעה, שיעור מקרמה לבנות וארוחות ערב משותפות.
משחק שש-בש בקוק-פיט של המאיות
ארטור ולורו בניסיון לדוג קלמארים מהדינגי... בסוף הם ''התפשרו'' על דייג של ברקודה גדולה!
לעתים לא רחוקות כלל, בייחוד בזמן הזה של השנה, ממצב של שקט, שלווה ושל רוח נעימה הכל מתהפך לכמה רגעים ולבסוף שוב חוזר לאיזון. אי שם ממעלה הרוח מגיע ענן אפור וכהה שמביא איתו רוחות, גשמים ולעתים גם ברקים ורעמים. הרוחות האלה לעתים רחוקות מוציאות את הסירה משלוותה. ביומיים מתוך שלושה, הסירה שלנו נגררה לאחור בעת כניסתה של רוח חזקה ונוצר מצב לא נעים שדרש הנעת מנוע וגרם לנו "להיות על קוצים". העוגן נגרר עקב תוואי השטח של מדרון תלול.
מקריאקו עוברים לגרנדה- הנקודה הדרומית ביותר שהגדרנו לעצמנו לסיבוב הזה.
מרימים עוגן...
הרבי, אשתו והסטודנטים קיבלו את פנינו בשמחה גדולה ונהננו מארוחות שישי שופעות באווירה ביתית.
אחי שגיא הגיע לביקור השלישי שלו על הקרוזה במסעותיה, והיה כיף גדול לארח אותו ולקבל זמן איכות.
יצאנו לטייל ברחבי גרנדה...
אפילו פגשנו את אחותנו הקטנה, סתוי. שהסכימה לעלות לי על הכתף לתמונה!
שגיא ואמילי הימאית הכוכבת
עבורנו, הפרק של גרנדה, הוא סופה של תקופה נפלאה ותחילתו על עידן חדש. לפני קצת יותר משנה הכרנו משפחה מיוחדת שהפכה להיות הסירה השכנה כמעט בכל מקום שעגנו בו. יחסי השכנות החלו בספרד, חצו את האוקיינוס ונמשכו לאורך האיים הקריביים עד לגרנדה. בשנה הזו אימצנו נוהל של "ארוחת ערב אצל המאיות". רק שם הטעם של האוכל מתחזק, השיחות שואבות פנימה והרום יותר טעים מברגיל. בים, במרחק מה מן הבית, החברות מתעצמת ונכנסת חזק מאוד ללב. כמו שהים יודע לחבר הוא גם יודע להפריד... קטמאיה ואנחנו נאלצנו לומר שלום ולהתראות בפעם הבאה, כשהם ממשיכים אי שם מערבה.
