השיפוצים

קנינו את הסירה לפני כמעט שנה.

התחלנו את תהליך השיפוץ במספנה בהרצליה, בה שהינו חודש ימים. 

בזמן ההספנה שייפנו וצבענו את תחתית הסירה, ובנוסף, שינינו את צבעה של הסירה מכחול כהה לתכלת.

פתחנו את כל מעברי הגוף, ניקינו אותם, גירזנו אותם, והחזרנו אותם למקומם. 

ולקינוח- ארטור התקין לנו מד עומק חדש. עקרנו את מד העומק הישן, והוא קיבע מד חדש עם אטימת 

אפוקסי וסיליקון.

באותה התקופה ארטור עוד היה בשירות קבע בעתלית, ולכן היה מגיע לעבוד בסירה בערבים כשהיה מסיים בבסיס, וחוזר ביום למחרת לעתלית. אני הייתי שם במהלך היום (בזמן שלא הייתי בעבודה) וכמובן בערבים כשארטור היה מצטרף.

"קרוזה" מעל המים

ארטור בשעת שיוף

ועכשיו אני...

אני מנסה לפתוח מעבר גוף באיזור המנוע

מעבר גוף שסופסוף הצלחנו לפתרק לאחר מאמצים רבים!

ארטור מנשק את הסיקוק לאחר הפירוק

אחרי חודש עבודה במספנה, הגיעה העת להוריד את הסירה למים!

מאוד התרגשנו וציפינו ליום הזה, אני זוכרת את הרגע שהורדנו אותה. בניגוד לציפיות 

האופטימיות שהיו לנו, מים החלו לחדור משלושה מעברי גוף שונים. תיק תק עצרנו את הדליפה. והנה הגיע 

הרגע להניע את המנוע ולגשת לנקודת העגינה הראשונה שלנו עם "קרוזה". אבל מה? המנוע לא 

מניע. אין סוף הפתעות "טובות" בהשקה למים.

אחרי שארטור הצליח להניע בעזרת אבא שלו ומכונאי נוסף במרינה, נשמנו לרווחה וניגשנו להיקשר 

במקומנו. עייפים ומטונפים, אך מרוצים, יצאנו ל"סיבוב דאווין" קצרצר על הסירה במרינה. ולאחר מכן 

איך אפשר בלי כוסית שמפנייה עפ"י המסורת הטובה. 

את החודש הבא העברנו במרינה בהרצליה, וגם פה, ארטור היה מגיע לסירה כמעט כל ערב לאחר 

העבודה בבסיס. ואני השתדלתי לשהות בסירה כל עוד אני לא בעבודה. 

התיישבנו על השולחן בקבינה, פתחנו מחברת חדשה, והתחלנו לכתוב רשימת משימות שיש לעשות 

בסירה. לא דמיינתי לכמה סעיפים נגיע. אין סוף לתיקונים, שפצורים ושיפורים שאפשר לעשות 

בסירה, במיוחד באחת קשישה שתכף סוגרת 40 שנה. 

העבודות התחלקו למספר תחומים: חשמל, מנוע, סיפון, סדר וארגון, והכי חשוב למען הטעם הטוב 

פינת האוכל. 

אחרי החודש בהרצליה, עברנו עם "קרוזה" למרינה באשקלון. שהיא מרינה מקסימה בעיניי.

קצת פירוט על המשימות בתחומים השונים:

חשמל: סידור וארגון מחדש של ארון החשמל. בנוסף, קנינו מצברי ג'ל פריקה עמוקה שיאפשרו לנו 

זמן הפלגה רחב ללא תלות בחשמל חיצוני. 

לאחר סידור החשמל והתקנת המצברים, רכשנו גנרטור רוח וזוג פאנלים סולרים (85 ואט כל אחד) 

על מנת להטעין את המצברים ללא צורך בהנעת מנוע.

התקנת הגנרטור רוח דרשה התקן מיוחד מנירוסטה שאמור לענות על שני קריטריונים: משקל קל 

יחסית, וצורה שלא תפריע לונטות שעוברות בקירבת התורן. המתקן יושב על התורן מאסף.

את הפאנלים התקנו על הבימיני הקשיח כדי לקבל חשיפה מירבית לשמש.

מנוע: המנוע עבר החלפת נוזלים, החלפת צינור אגזוז, החלפת תושבות, וחידוש כל החיישנים 

והשעונים החשמליים (כולל האלטרנטור).

עוד שני פרויקטים גדולים שעבדנו עליהם הרבה זמן היו שיוף וצביעת מיכל המים, ובניית מקרר 12 

וולט.

מיכל המים: העיקרי שלנו יושב בתוך הקיל, ומכיל 200 ליטר. המיכל עשוי פיברגלס ולכן על דפנותיו 

היה אוסמוזיס. על מנת לטפל בבעייה, רוקנו אותו, ייבשנו אותו מספר ימים, שייפנו את כל שכבת 

הג'ל קוט וצבענו אותו מחדש. הצביעה נעשתה עם צבע אפוקסי ייעודי למיכלי שתייה. עבודת השיוף 

והצביעה לא הייתה נוחה במיוחד, כי היא דרשה מאיתנו לשכב בפוזיציות משונות כדי שנוכל להגיע 

עד לתחתית ולכל הפינות. בואו נשים בצד את העובדה שאני, עם כל הגובה "הרב" שלי, לא הגעתי 

בשום דרך לתחתית שלו. לא משנה כמה ניסיתי ורציתי.

ישנו מיכל מים נוסף בדופן ימין של הסירה שנפחו הוא 100 ליטר. אותו שייפנו ומיקמנו בתוכו מיכל 

מים גמיש.

המקרר! אוי המקרר! עבורי אישית, זו הייתה אחת מהמשימות שציפיתי לסיומן, כיוון שכל כך רציתי 

לקנות כל מיני משקאות ומאכלים בחנות האורגנית ולשמור עליהם טוב טוב בתוכו. עוד לפני 

שהתחלנו את מלאכת ההרכבה, יידעתי את ארטור שתוקצה לו משבצת מוגבלת לאכסנת מזון 

לקירור.

פרויקט המקרר התחלק לשניים: קופסת הקירור והמדחס.

קופסת הקירור- את קופסת הקירור הרכבנו בתוך חלל פנוי שממוקם ליד הכיריים במטבח. קנינו שתי 

פלטות של פוליאוריטן מוקצף בעובי של 5 ס"מ, חתכנו עפ"י המידות ומיקמנו בדפנות. השלמנו את 

החריצים עם ספריי פוליאוריטן מוקצף. לאחר מכן צבענו באפוקסי מבפנים ומבחוץ על מנת לשפר את 

העמידות בפני לחות. כשהכל כבר היה מורכב וצבוע עיצבנו את פנים החלל בעבודת פיבר גלאס, שגם 

נותנת עמידות בפנים המקרר. לבסוף (וכאן הטעות שלנו) צבענו את פנים המקרר בג'ל קוט. מסתבר, 

שצבע זה פולט ריח לא נעים בכלל, ויותר מכך, הוא משליך על טעם המוצרים המאוכסנים במקרר. גם 

לאחר שלושה חודשים, לא חל שיפור במצב הריח. אז כרגע אנחנו עדיין מחפשים צבע מתאים כדי 

לצבוע מעל הג'ל קוט. הבעייה היא שניתן לקנות צבעים שמותאמים לצביעה של מקררים ומיכלי 

שתייה בכמויות גדולות בלבד.

מדחס- רכשנו מדחס הפועל על מערכת של 12 וולט. מיקמנו אותו בסירה, במקום יחסית מאוורר. 

ארטור ביצע הלחמות צנרת מהמדחס למקרר. עד כה בדקנו והצריכה הממוצעת היא 2 אמפר, בטווח 

של 4 מעלות צלזיוס (צורך מעט יותר, אבל עובד רק חצי מהזמן).

GPS , AIS-

החלפת ונטות- הסירה שלנו היא דו- תרנית, לכן יש לה לא מעט ונטות, 16 במספר. החלטנו להחליף את כולן לפני היציאה להפלגה כי כמעט ועברו 10 שנים מאז שהחליפו אותן לפני כן. השיטה הייתה להוריד בכל פעם זוג ונטות, לייצר חדשות ולהתקין אותן. כך יוצא מצב שתמיד חסרות 2 ונטות בלבד. במקום 2 הונטות התקנו תחליף זמני (מעלנים שמתחנו, כבלים דקים שהשגנו מחברים).
התורן הראשי יורד מתחת לסיפון, לכן השארנו אותו עומד ובכל פעם טיפסנו על מנת לנתק או להרכיב ונטות.
את התורן המאסף נאלצנו להוריד כדי להחליף את הונטות, בהורדה ארטור ואני הורדנו אותו לבד ובמזל הכל הלך חלק. ובהרמה, נעזרנו בשי חבר שלנו ובמעלן ראשי כדי להחזירו למצבו המקורי.
# # כשאני עולה על התורן, אני משנה את המזג שלי למזג חם וקצר סבלנות. לפחות בהתחלה זה ככה. הטלטולים והגובה מעלים בך תהיות של "לאן אני אמורה לקפוץ אם חס וחלילה התורן מחליט שהוא התעייף מלעמוד?" לכן ארטור כבר למד שבחמש דקות הראשונות הוא צריך לשמור על השקט, וכשאני קצת משחררת בוש הוא יכול לשוב לשגרה # #