בדרך לרודוס עוצרים בתורכיה (אבל אל תגלו)

31.5.15

אחרי שאתמול קינחנו את הערב בסרט מתח מעולה, שעל הדרך אמליץ עליו - PRISONERS (אני לא הייתי צופה בו לבד כי הוא דיי מפחיד לדעתי). התעוררנו מוקדם בבוקר, בחמש. טוב.. נו, השתקתי את השעון המעורר וזה הפך לשש (אבל מה זה משנה? אף אחד לא סופר לנו את הזמן במקום שכזה), ויצאנו מקסטלוריזו לכיוון רודוס.

כיוון שהתחזית של היום לא הסתמנה כאופטימלית, החלטנו להמר ולקוות שהרוח תהיה טיפה חזקה יותר מהמצופה. כמובן שמה שקרה בפועל על פי חוקי מרפי הוא שהרוח שעלתה בשטח הייתה בכלל חלשה יותר מהתחזית עצמה. לכן החלטנו לעגון במפרץ בחופי תורכיה עד מחר בבוקר, בתקווה שהרוח תעלה קצת. 

בדרך עצרנו במערה הכחולה בקסטלוריזו:

הסתכלנו במפה וראינו את הנקודה הקרובה ביותר שמסתמנת כמקום אידיאלי לעגון בו ללילה, ושמנו עליו חרטום. 

המקום נמצא בין שני איים קטנטנים, ששם ישנה הסתרה מסויימת מן הגלים. הגענו, הכנו את הסירה לעגינה, הטלנו עוגן ונקשרנו לסלע על האי על מנת לשמור מיקום לכל מקרה שישתנו הרוח או הזרם.

"הטלנו עוגן ונקשרנו לסלע..." נשמע פשוט, הא? סביר להניח שזו באמת פעולה פשוטה. אבל בפעם הראשונה כנראה שקצת פחות, במיוחד עם הסירה שלנו שהתמרונים שלה לאחור פחות טובים מסירות אחרות. היה עלינו למצוא נקודה טובה להטלת העוגן, אחת כזו שהעוגן יפול על חול ולא על אצות. כי על החול קל לעוגן שלנו יותר להינעץ. אז אמרנו שצריך נקודת חול מתאימה להטלה בתזמון מדוייק (כי במפרץ הזה לא ראינו המון כאלה), בנוסף יש לכוון את הירכתיים לסלע אליו אנו רוצים להיקשר, וכבר הזכרתי שעם הסירה שלנו תמרון זה מסובך בפני עצמו.

לאחר מספר ניסיונות עשינו זאת ועגנו כמו שצריך. כדי לוודא זאת, איטקין קפצה למים לראות מה שלום העוגן. איך הוא מונח ואם הוא נעוץ כמו שצריך.

ארטור ואני ירדנו למים והלכנו לטיול קצרצ'יק על האי שממול. משם צילמנו את "קרוזה" בזווית ייחודית, תמונה שבה רואים את כל הסירה על רקע האיים והשמיים.

בינתיים עודד ואיטקין בישלו ארוחת צהריים מעולה של פסטה ברוטב עגבניות וירקות עם גבינה צהובה.

מרוב שהנוף בו אנו עוגנים היה יפה, יצאנו לקוק-פיט לאכול במקום לשבת בשולחן האוכל.

ארטור אילתר דרך לצלם את הסירה מלמעלה מבלי שמישהו יצטרך לטפס במעלה התורן.
הוא חיבר מן התקן שהוא הרכיב לגו- פרו והעלה אותה למעלה באמצעות חבל, והנה התוצאה:

יושב בקסטלוריזו על המים

28.5.15
פתחתי את היום בחמש בבוקר, במשמרת שלי זכיתי למופע זריחה פרטי ישירות מהקוק- פיט (קוק-פיט= האיזור שמבלים בו את רוב הזמן בהפלגה, נמצא באיזור פתוח).עכשיו אנחנו כבר מפליגים קרוב לחוף התורכי, עוברים בין איים, ובאופק רואים את המפרץ הקטן של קסטלוריזו. הנוף מאוד מרשים, האמת שכבר ציפינו לראות נוף שכזה. הרים ירוקים, משתלבים עם צוקים אפורים שיורדים ישירות למים שמשנים את הגוון שלהם בהתאם לעומק. כחול עמוק הופך לטורקיז צלול ומסתיים בתכלת יפהפה בחלקים הרדודים.

בקסטלוריזו ביצענו בפעם הראשונה עגינה ים תיכונית עם "קרוזה". עגינה ים תיכונית, זו עגינה בה מטילים עוגן במרחק של 50 מטר מהנקודה בה הסירה תעמוד. לאחר שמטילים את העוגן, משחררים שרשרת ומפליגים אחורה עד שמגיעים לרציף. שם זורקים חבלים ונקשרים עם הירכתיים. האתגר בסירה שלנו הוא שהיא בנויה בסגון קלאסי של פעם, ואין להסתמך על התמרון שלה בהפלגה ברוורס. לכן יש לנו טכניקה מסויימת בה אפשר להתיישר בכל פעם שמבצעים תמרונים לאחור.
מה שחשוב הוא שהצלחנו על הניסיון הראשון, וטוב שכך!

מיד לאחר שנקשרנו והחתמנו דרכונים, עברנו לבגדי ים וקפצנו להתרענן במים הצלולים של יוון.

29.5.25
היום הוכרז כיום עבודה על "קרוזה". בתוכנית מספר פרויקטים, וביניהם: טיפול בנזילה מציר ההגה בירכתיים והתקנת שירותים "חדשים" (יד שנייה).
הבוקר נפתח בשקשוקה טעימה בהכנתה של איטקין, ולאחר מנוחה קלה ועיכול הארוחה ניגשנו לעבודה.

ארטור הידק את אטם הציר (שהדליפה שלו גורמת לריצפה בקבינה שלנו בריכתיים לספוג מים).

הטיפול בשירותים: הוצאנו את כל המערכת ממקומה- בסיס, משאבה ואסלה. פתחנו, ניקינו והתאמנו משאבה חדשה במקום המשאבה הקיימת שלנו (החלפנו אותה עקב דליפה). לאחר מכן קדחנו חורים חדשים שבהם רצינו להתקין את הבסיס לשירותים, התאמנו אותם בדיוק לבסיס החדש. כמעט וסיימנו... רק נותר לחבר את האסלה לבסיס ולמשאבה, ולאחר מכן לחבר את הצנרת. אבל..... עקב הידוק יתר של הבורג המחבר בין בסיס השירותים לאסלה, נוצר סדק גדול שדיי גמר את החרסינה.
אחרי השקעה שלא לא מעט שעות מן היום בטיפול במערכת השירותים, סדק קטנטן הוא מה שעצר את הכל. לא נורא, לא לקחנו קשה. ברודוס כבר נמצא אסלה חדשה!

התגברנו על כשלון השירותים, וניגשנו לנקות שמן שהצטבר באגן השמן עקב נזילה. גם פה קרה דבר לא צפוי. מילאנו בקבוקים חצויים, שהעמדתי לכמה רגעים על המדרגה בקבינה במטרה להכין אותם לשפיכה במקום ייעודי בחוף, ובלי לשים לב לשנייה... נשפך חצי ליטר של שמן שרוף על ריצפת העץ שלנו. עוד "פשלה" בערב זה.
בהתאם להתגלגלות האירועים, שמנו לב שפשוט נפל עלינו מנחוס וקיבלנו הכל באהבה ובהבנה. לכן, כשראינו שהכבל חשמל שמחבר אותנו לחוף נוגע במים בדיוק עם החלק שביצענו בו תיקון זמני עם איזולירבנד, לא הופתענו. החלק בכבל הזה פשוט נשרף ונקרע, ואנחנו רק צחקנו לעצמינו והבנו שעדיף מנחוס בחוף מאשר מנחוס בים.
בדרך היו עוד כמה תקריות משעשעות שכאלה.
יום כזה חייב להסתיים בארוחה טובה! מזל שאיטקין השפית הימאית שלנו הכינה מראש ארוחה מגוונת בסימן קישואים, הכוללת: קישואים ממולאים באורז, חמוציות, טיפה לימון, משמש, בצל ועוד! בנוסף, לביבות קישואים וסלט קישואים קר. יצירתיות כזו עוד לא הייתה במטבח שלנו. לצערי לא הספקנו לצלם את הממולאים מקרוב לפני שחיסלנו אותם... אז תפעילו את הדמיון :)

30.5.15
היום בבוקר יצאנו לטיול קצרצר ברחבי האי. עלינו לתצפית בראש ההר. משם המשכנו לצידו השני של האי והגענו למפרצון מדהים. מים כחולים כחולים, צוקים לבנבנים יורדי אל המים. כמובן שקפצנו מהם ישירות למים. היה יום בהחלט מוצלח וממצה.

ככה שתי בנות סוחבות מיכל דלק לסירה:

כבר אפשר להריח את הסופלקי

25.5.15

יצאנו לכיוון קסטלוריזו ב-19:30.

את השעתיים הראשונות עשינו בהפלגה על מנוע, כדי שנוכל להספיק להטעין את הטלפונים והמחשב, וגם להגיע לעשות התקדמות גדולה יותר לפני שנתחיל לגלסס ברוחות קדמיות.

עשר דקות לאחר היציאה וההתייצבות על הקורס ירדתי למטבח להכין ארוחת ערב קלילה וטעימה הכוללת צנימים על המחבת בשמן זית ורוזמרין, גבינת פטה בבלסמי ושמן זית, רצועות מלפפונים וטחינה מוצלחת מאוד מעשה ידי עודד.
סופסוף התרגלתי לים ויכולתי להיכנס לקבינה ולבשל. מדהים איזו הרגשה שונה מן הקצה אל הקצה לעומת היום הראשון של ההפלגה, שבו בקושי יכולתי להיות חמש שניות בקבינה, כי ההרגשה הלא נעימה מטלטולי הגלים ישר נכנסה בי.

26.5.15

30 מייל ב-24 שעות- בעקבות תחזית לרוח מזרחית נפתח חלון הזדמנויות מצומצם להפליג צפון מערבה אל עבר התחנה הראשונה ביוון – האי קסטלוריזו. קיטענו את ההפלגה למספר שלבים: ראשית היה עלינו לעבור את מפרץ לימסול ולהפליג נגד הרוח עד קו רוחב פאפוס (עיר נמל קפריסאית מוכרת בקרב שייטים ישראלים). שנית, להפליג על מנוע כ30 מייל בזמן שהרוח התאפסה והתחילה לשנות כיוון. המקטע השלישי היה להפליג ברוח גבית על עבר טורקיה והמקטע האחרון הוא להפליג שוב פעם נגד הרוח בהסתרה מסוימת של החוף הטורקי עד הגעה לתחנה הסופית, קסטלוריזו. סה"כ 4 ימי הפלגה.

המקטע הראשון על הנייר נראה פשוט – הפלגה בזיגזגים (גאלסים בשפת השייטים) בזווית של כ70 מעלות לרוח. בים היה סיפור אחר לגמרי. ההתקדמות האיטית נגד הרוח והזרם החזק מרגישים כמו נצח. על כל מייל שהיה עלינו להתקדם במעלה הרוח הפלגנו כמעט בשלושה זיגזגים. בניגוד להפלגות אחרות שביצענו בעבר בהן היינו רגילים למהירות של 4.5 קשרים (בשיקלול גס 100 מייל ביממה) הצלחנו להתקדם במקטע הזה רק 30. להוסיף על כך שבמהלך כל שעות היממה הספקנו לחוות עוצמות רוח של בין 5 ל20 קשרים, דבר המחייב עבודה רצופה על הסיפון של צימצום והתאמת גודל המפרש לעוצמת הרוח (כשהרוח מתחזקת נדרש להקטין את גודל המפרש ולהפך). אבל בעולם הים כמו בחיים, לפעמים הרוח בעדך ולפעמים נגדך, תמיד צריך לשמור על כיוון התקדמות חיובי לכיוון המטרה.

כוסית לכבוד ה-100 מייל מקסטלוריזו:

27.5.15
72 מייל מקסטלוריזו,יוון. בקרוב נסגור 2 יממות בים מאז שיצאנו מקפריסין.
הרוח המזרחית שהייתה צפויה, החלה לעלות בסביבות השעה שתיים בלילה. עבורינו זו רוח טובה היות וכיוון ההפלגה שלנו הוא לצפון מערב. כשהרוח מגיעה מהגב לסירה קל יותר להתקדם קדימה, מאחר והיא לא צריכה להילחם ברוח. בניגוד להפלגה באמצעות רוח שמגיעה מלפנים. ברוח זו (קדמית) על הסירה יש עומס רב יותר, ההטייה שלה גדולה יותר, ויותר מכל, במידה והרוח מגיעה מהנקודה אליה אנו רוצים להגיע, אין אפשרות להפליג ישירות עם החרטום לרוח, אלא רק בזווית מסויימת (אצלינו הזווית המירבית שניתן להפליג בה לכיוון הרוח היא 60 מעלות). אם הצלחתם להבין, עניין זה מאריך את הדרך במיילים נכבדים כיוון שמפליגים בזיג זגים. 
בסביבות השעה שבע בבוקר איטקין העירה אותי למשמרת כי הרוח שהייתה צפון מזרחית החלה לקבל רכיב מזרחי יותר. לאט לאט ראינו את הברבורים שהחלו להתרבות על המים (ברבורים הם הקצף הלבן שרוח חזקה יוצרת על הגלים. לכן, ברבורים באופק= רוח שעולה). מהירות הסירה המופיעה בצג הGPS החלה לעלות, מארבעה קשרים בממוצע הגענו לפיקים של שמונה קשרים לפרקים (רק לשם האינדיקציה, "קרוזה" שלנו בנויה למקסימום בטיחותי של מהירות 6 קשרים). בקיצור, נכנסה להרוח של 30 קשר!
כשהרוח עולה מעבר לעוצמה מסויימת (עוצמה שמשתנה כתלות בזווית ממנה הרוח מגיעה) יש לצמצם מפרשים. בכך העומס על הסירה והמהירות שלה ירדו. הראשי שלנו היה כבר מצומצם, אז הערנו את ארטור כדי שנצמצם חלוץ ונוריד מאסף. במהלך היום הים החל לעלות עד לגובה גלים שלושה מטרים שהגיעו אלינו מזוויות שונות. מצב הים היה בופור 7-8.
במזג אוויר שכזה תמיד חייב להיות מישהו על ההגה כדי שיוכל לתמרן כמו שצריך בין הגלים. תמיד צריך להיות ברמת ריכוז גבוהה ולשים לב לים. אם לא, מישהו עלול לחטוף שפריץ.
לקראת הצהריים רצינו להשיג תחזית מדוייקת להמשך היום (אנחנו הסתמכנו על מה שראינו באינטרנט יומיים לפני כן). הפעלנו את הטלפון הלוויני כדי לבקש מחבר עזרה בעניין. עוד לפני שניסחנו את ההודעה, ראינו בתיבת ההודעות הנכנסות דיווח מזג אוויר מיורם איטקין (אבא של טל), כולל המלצה של תכנון הפלגה. מדהים!

עוד לא יצא לנו לאכול ארוחה טובה היום (והאמת,שבשבוע האחרון התרגלנו ללפחות אחת כזו ביום),כי מצב הים לא איפשר עבודה נוחה במטבח. גלים גבוהים שמגיעים מכיוונים משתנים לא עוזרים בעניין, וגם התאבון לא כל כך גבוה. 
בכל מקרה, אמרנו שנבשל פתיתים. בהזדמנות זו אספר קצת על הבישול בזמן הפלגה. דמיינו לכם שהריצפה עליה אתם עומדים נמצאת בהטייה תמידית, ובמשך כל זמן שאתם חותכים, מטגנים, מרתיחים מים וכד' עליכם להתייצב מרגל לרגל עפ"י ההטייה והתנודות. כשכל כמה זמן מגיע פתאום גל שלא צפיתם ואתם מתעופפים לכם לצד השני של המטבח במידה ולא הספקתם לאחוז בדבר. זו הסיבה שבכלי שייט הכיריים נמצאים על ציר אמצעי ובאמצעותו מתאימים עצמם לזווית בה הסירה נמצאת, כדי שהסירים לא יעופו בכל טילטול שמגיע.
בסופו של דבר, הפתיתים יצאו ממש טעימים. לא בטוחה אם זה בגלל שהיינו רעבים מהבוקר או שבאמת הצלחתי. 

השעה 18:00, אנחנו אחרי יום דיי אינטנסיבי מלא ברוח ובגלים. עכשיו הרוח החלה להיחלש ולשנות כיוון, אך הים נותר גבוה. מה שיוצר מצב פחות נעוח להפלגה, הסירה מתקדמת במהירות נמוכה יותר והטלטולים גדלים. נותרו לנו 65 מייל עד לקסטלוריזו. החלטנו להניע מנוע בינתיים עד לרגע בו הרוח תתחזק ותוכל לקדם אותנו בעמצה (לפחות כך התחזית אומרת). 

טעימה קטנטנה מקפריסין

24.5.15

אתמול היה ערב שבועות, ולא כל כך הספקנו לחגוג אותו. אחר הצהריים איטקין הכינה עוגה גבינה מדהימה! אחת כזו עם ג'לטין שיחזיק אותה יציבה ממש כמו עוגות מהקונדיטוריה. כדי שהעוגה תישמר בצורת עיגול עד שתתקרר במקרר, איטקין אילתרה אחלה של פתרון לעניין. היא עטפה את ההיקף שלה בשני פסי פלסטיק עבים שייצרו עיגול וכדי לשמור אותם במקום היא סגרה סביבם באנד יחסית גדול.

אז בערב איחור, אכלנו את העוגה עם יין לבן מתקתק לאחר ארוחה טובה שאיטקין דאגה לה.

26.5.15

בבוקר השכמתי את ארטור לריצת בוקר. יצאנו יחד מהמרינה לכיוון הגבעות שמעבר לכביש. עלינו בריצה לתצפית בגבעה ומשם ראינו את קו החוף, ששדרג לי את ריצת הבוקר בכמה רמות.

בצהריים עלתה רוח מתאימה לגלישת קייט. הוצאנו את הציוד מתאי האכסון בסירה ויצאנו לכיוון החוף. היה אחלה של סשן, רוח טובה, ים יחסית רגוע, והכי חשוב- היינו רק שלושתינו במים! ושום גולש נוסף חוץ מאיתנו. ממש מגרש פרטי.

בערב התכנון הוא לצאת לכיוון התחנה הבאה, קסטלוריזו שביוון. לפני היציאה ישבנו בקוק-פיט, הסתכלנו על התחזית במחשב והתאפסנו על מסלול הפלגה מסויים בהתאם לצפוי. הסתכלנו על כיווני הרוחות שצפויות לנשוב במהלך ארבעת הימים הבאים, ועל פיהן החלטנו מה בערך יהיה המסלול שלנו. ישנם הרבה שיקולים במכלול התוכנית. לדוגמא: כמה שפחות שעות מנוע (כי אנחנו עדיין לא סומכים עליו בעיניים עצומות), עדיפות להתחמק מאיזורים בהם הרוח מתחזקת מעבר למה אנחנו מסוגלים, הפלגה קצרה ככל שניתן בהתאם לנתונים.