בדרך לרודוס עוצרים בתורכיה (אבל אל תגלו)

31.5.15

אחרי שאתמול קינחנו את הערב בסרט מתח מעולה, שעל הדרך אמליץ עליו - PRISONERS (אני לא הייתי צופה בו לבד כי הוא דיי מפחיד לדעתי). התעוררנו מוקדם בבוקר, בחמש. טוב.. נו, השתקתי את השעון המעורר וזה הפך לשש (אבל מה זה משנה? אף אחד לא סופר לנו את הזמן במקום שכזה), ויצאנו מקסטלוריזו לכיוון רודוס.

כיוון שהתחזית של היום לא הסתמנה כאופטימלית, החלטנו להמר ולקוות שהרוח תהיה טיפה חזקה יותר מהמצופה. כמובן שמה שקרה בפועל על פי חוקי מרפי הוא שהרוח שעלתה בשטח הייתה בכלל חלשה יותר מהתחזית עצמה. לכן החלטנו לעגון במפרץ בחופי תורכיה עד מחר בבוקר, בתקווה שהרוח תעלה קצת. 

בדרך עצרנו במערה הכחולה בקסטלוריזו:

הסתכלנו במפה וראינו את הנקודה הקרובה ביותר שמסתמנת כמקום אידיאלי לעגון בו ללילה, ושמנו עליו חרטום. 

המקום נמצא בין שני איים קטנטנים, ששם ישנה הסתרה מסויימת מן הגלים. הגענו, הכנו את הסירה לעגינה, הטלנו עוגן ונקשרנו לסלע על האי על מנת לשמור מיקום לכל מקרה שישתנו הרוח או הזרם.

"הטלנו עוגן ונקשרנו לסלע..." נשמע פשוט, הא? סביר להניח שזו באמת פעולה פשוטה. אבל בפעם הראשונה כנראה שקצת פחות, במיוחד עם הסירה שלנו שהתמרונים שלה לאחור פחות טובים מסירות אחרות. היה עלינו למצוא נקודה טובה להטלת העוגן, אחת כזו שהעוגן יפול על חול ולא על אצות. כי על החול קל לעוגן שלנו יותר להינעץ. אז אמרנו שצריך נקודת חול מתאימה להטלה בתזמון מדוייק (כי במפרץ הזה לא ראינו המון כאלה), בנוסף יש לכוון את הירכתיים לסלע אליו אנו רוצים להיקשר, וכבר הזכרתי שעם הסירה שלנו תמרון זה מסובך בפני עצמו.

לאחר מספר ניסיונות עשינו זאת ועגנו כמו שצריך. כדי לוודא זאת, איטקין קפצה למים לראות מה שלום העוגן. איך הוא מונח ואם הוא נעוץ כמו שצריך.

ארטור ואני ירדנו למים והלכנו לטיול קצרצ'יק על האי שממול. משם צילמנו את "קרוזה" בזווית ייחודית, תמונה שבה רואים את כל הסירה על רקע האיים והשמיים.

בינתיים עודד ואיטקין בישלו ארוחת צהריים מעולה של פסטה ברוטב עגבניות וירקות עם גבינה צהובה.

מרוב שהנוף בו אנו עוגנים היה יפה, יצאנו לקוק-פיט לאכול במקום לשבת בשולחן האוכל.

ארטור אילתר דרך לצלם את הסירה מלמעלה מבלי שמישהו יצטרך לטפס במעלה התורן.
הוא חיבר מן התקן שהוא הרכיב לגו- פרו והעלה אותה למעלה באמצעות חבל, והנה התוצאה: