שנה מתוקה לכולם,
זהו פוסט שכתבתי באוקטובר 2016 ולא הרגשתי בנוח לפרסם. מאז, בכל פעם שאני נכנסת לבלוג כדי לכתוב פוסט נוסף, הוא עדיין עומד מולי בסימן שאלה... לכן, לכבוד השנה החדשה, וכמעט שנה אחרי, החלטתי להוציא אותו לאור כדי שסופסוף אוכל להמשיך לפוסט הבא בתור, ולכתוב מכתב פרידה לסיום המסע השייט ברחבי העולם וברחבי הנפש שלנו.
את המסע סיימנו לפני חמישה חודשים בסוף מאי 2017... או שאולי הכל חלום, ובעצם סיימנו רק פרק משמעותי ואנחנו במסע אחד ארוך?
ולעניינו. נחזור שנה אחרונה לפוסט המדובר...
המיקום בעולם: האיים הקריביים.
מיקום ספציפי: קטמרן Kayenne.
הדמויות המרכזיות: ארטור, עמית ועוברי אורח בצורת תיירים שהביאו עימם קצת הומור סמוי.
אחרי זמן ממושך של הפלגה והתרגלות לשגרה בחיים על הסירה, הגיע הזמן להתחיל לעבוד ולהאכיל שוב את קופת החזרזיר.
איך הגענו לעבודה החדשה זה סיפור לפרק אחר. את הפרק הזה אקדיש לשבוע הצ'ארטר הראשון שלנו, ולתיאור הבוס החדש- כי באמת מגיע לו.
השארנו את הקרוזה על עוגן, ועל עוד עוגן ספייר, עלינו על הדינגי ועברנו למשרד החדש שלנו- הקטמרן שעוגנת ממול.
לריצ'ארד, בעל החברה, יש שתי סירות מסוג קטמרן באורך 46 פיט. מזה עשר שנים שהוא מריץ טיולי קייט סרף בקריביים. כל מי שמכיר את ריצ'ארד יכול להעיד שמדובר באדם מאוד מיוחד. אני הענקתי לו את הכינוי ''השד הטזמני''. אם תבלו מספר ימים ביחד איתו על סירה, אני בטוחה שתתהו לעצמכם איך לעזעזאל הוא מחזיק כבר עשר שנים עסק מצליח שכזה?! הראש שלו מפוזר כמו הכוכבים שבשמיים, והוא לא סגור מה הוא יעשה מחר. אבל מה? הוא יצירתי, הוא מעולה בשיווק, ובמצבי לחץ הוא נכנס למצב ''השד הטזמני'' ומחזיר את הכל למצבו התקין (החל מכלים מלוכלכים ועד ללקוח מאוכזב), הוא פשוט יוצא מכל מצב, יש האומרים כי יש לו מלאך שומר. אני מסכימה.
מהי מהות העבודה? אירוח של תיירים מרחבי העולם (גולשי קייט או כאלה המעוניינים להתחיל בתחום), הפלגה בין האיים הגרנדיניים, הגשת ארוחות מהודרות וכמובן, תמיכה בתחום הגלישה. כל זה מגיע בחבילת "הכל כלול" הנמשכת על פני עשרה ימים בממוצע.
הסיפתח לעונה היה מעט מאיים ולא נעים. האורחים הגיעו ליום מלא בגשם. ענן אחד גדול שהמטיר והמטיר כל היום וכל הלילה שאחריו, הביא לכבישים שנחסמו, טיסות שהתבטלו ומה לא. אחרי התגברות על עיכובי טיסות ותיקון תקלות קטנות שבדרך, קיבלנו את פני האורחים המותשים בקוקטייל הבית וצלחת נשנושים. פינקולדה ביום אפור וגשום- אמרנו קריביים, לא?
לשבוע הצ'ארטר הראשון קיבלנו סירה מלאה (זאת אומרת, שמונה אורחים). ארטור הסקיפר ואני השפית (שיודעת להכין רק שמונה וחצי מנות עד כה, והמספר עולה). זוג רוסים, זוג איטלקיות, זוג גרמנים, אחד אמריקאי ואחד אנגלי. אחרי התאוששות קצרה, הרמנו עוגן ויצאנו להפלגה שתהיה בחלקה יפה, ובחלקה ''הארד קור'' לאנשי היבשה. בין שמש לשמש קיבלנו שאריות גושים של ענני גשם מהיום שלפני, שהביאו עימם רוח חזקה עד כדי צמצום מפרשים.
אוכל להמשיך ולספר על ההפלגה, על הרוח ועל הגלים, אבל מה שמעניין הפעם הוא הניסוי החברתי שמתרחש לנו מתחת לאף, בלי שכמעט שמנו לב. איך שמונה אנשים (פלוס שני אנשי צוות) ממקומות שונים בעולם מסתדרים על סירה אחת במשך עשרה ימים? מה שונה בין הרוסים, לגרמנים, לאיטלקים ולכל האורחים מהמדינות השונות הצפויים להגיע אלינו בעונה הקרובה?
שמעתי לעצתה של חברה טובה והחלטתי לכתוב על האורחים הנוכחים.
כל בוקר בקטמרן מתחיל בשעה שש בבוקר, האמריקאי וזוג הרוסים משכימים יחד עם השמש. אני יוצאת מהמיטה כשהקפה כבר מוכן על ידם... כיף. ההכנות לארוחת הבוקר לוקחות כשעה וחצי, שבמהלכה בינתיים יוצאים מחוריהם זוג הגרמנים הצעיר וזוג האיטלקיות המצחקקות. שמעתי שאמריקאים שותים הרבה קפה. אחרי שמונה ימים על אותה הסירה ביחד עם מת'יו מקולורררדו (עם ר' מתגלגלת), אין לי ספק שהוא מידגם מייצג של העם שלו. עוד לפני ארוחת הבוקר הוא מספיק לגמוע כבר חמש כוסות קפה! כשכל אחת מהן מכילה כף סוכר (וליטר חלב מיותר שיורד לי מהאספקה השבועית לצ'ארטר- בכל זאת אנחנו חיים על סירה וכמויות האוכל והשתייה מחושבות מאוד).
אז אחרי ששתינו את הקפה של הבוקר, כולנו מוכנים לשמוע על הדמויות ועל המאפיינים התרבותיים שלהן:
נתחיל בזוג הרוסים המשעשע שמככב כמעט בכל שיחה. ליילה וסטפן (נאמר במלרע, עם דגש בפ'!). את העובדה שהם מגיעים מרוסיה אין סיכוי לפספס, תודות למבטא החזק. כל אות דבליו הופכת לאות ו', וכל ר' מפלילה מחדש. הגבר שבזוג מפגין ידע כללי משווע שלא מבייש אף רוסי אמיתי. לסיום, מתוך חמישה בקבוקי אלכוהול שהאורחים הביאו לשבוע הקרוב, חמישה מהם שייכים לליילה ולסטפן.
מת'יו, בן 47, הגיע מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מצוייד עם שלושה תיקי גלישה מלאים בגלשנים, בקייטים ובכל הגאדג'טים הדרושים (והלא דרושים) לגולש קייט ממוצע. השיא היה קייט לרוחות חלשות בגודל של 17 מטר רבוע (תתחילו לספור צעדים ותבינו שזה בין מצנח קייט לאוהל טירונות לגדוד חיילים). ייאמר לזכותו של מת'יו, שמעבר לציוד המשוכלל ולליטרים הקפה שהוא לוגם על הבוקר, הוא הפגין יכולות יפות מאוד בגלישה, והוא היה האורח שתמיד שמח לעזור בתפעול הסירה. איך ארטור אמר? גב- גבר!
יומיים לפני תחילת הצ'ארטר ריצ'ארד הבוס הודיע מרחוק שיש חדשות בקשר לצ'ארטר (לרגע נלחצתי, שלא יתקילו אותי עכשיו). החדשות היו טובות! התבשרנו שזוג הגרמנים עומד להתארס. ז''א, תום עומד להציע נישואין למלינה. התכנון הוא למצוא תיבת אוצר קטנה בחוף על אי מבודד מאנשים, ובה טבעת יהלום. ואכן זה מה שקרה. אין ספק שמלינה תזכור את היום הזה לעד, וגם תום. (ארטור.. אהמ.. דרך אגב, זה נשמע לי כמו רעיון מעולה). דבר נוסף שהיה מקסים בסיפור הזה, הוא שהרגע הבלתי נשכח של הזוג, אי שם בקריביים, נחלק בין כל אורחי הסירה שעד יומיים לפני לא הכירו האחד את השני.
את האיטלקיות אספנו רק ביום השני של הצ'ארטר, המבטא החזק שלהן הציב תחרות גבוהה לזוג הרוסים. כל אמצע או סוף מילה מודגשות מכל הלב (לדוגמא 'גרציה'). מכל הקבוצה שהתגבשה לה, שתיהן אהבו יותר להתבודד יחדיו ופחות התערבבו עם החבר'ה.
מגדלנה וסימונה לא שותות הרבה קפה, אבל כשהן שותות הן בוחרות קפה אמריקנו לעומת האמריקאי ששותה את הקפה שלו מהמקינטה- כמו האיטלקים (מישהו התבלבל פה?).
בן, הבחור האנגלי, לא שותה קפה... אבל גם לא תה (אפילו לא בשעה ארבע). זהו בחור צעיר, שכבר הספיק להתייאש מהחיים הרגילים ומחפש את הדרך שבה יוכל לעבוד כמה שפחות ולעשות כמה שיותר. הוא גם הגיע לחופשה הזו בדרך יצירתית וללא תשלום.
אחרי שתיארתי את כל החבר'ה שבילינו עימם את עשרת הימים הראשונים של הצ'ארטר הראשון לעונה, רק אוסיף שכמו שהשמות, השפות והמבטאים שונים, כך גם הבקשות בארוחות. בן האנגלי רגיש לגלוטן, ליילה לא אוהבת עגבניות, סימונה מעדיפה את הצלחת בלי פלפל ומלינה היא צמחונית. לכי תעמידי ארוחה לעשרה אנשים בשעה וחצי תוך כדי זכירת הבקשות המיוחדות הנ''ל. ביומיים הראשונים נתקלתי בקשיים, אבל אחר כך הכל כבר זרם... נראה מה הבקשה ההזויה ביותר שעוד תצוץ העונה (לדוגמא: עגבניות ירוקות בלבד).
בזה הסתיים שבוע הצ'ארטר הראשון. היה אינטנסיבי אבל עם זאת גם ממש ממש כיף! הכרנו אנשים חדשים, אכלנו תלונות של לקוחות וגם אכלנו אוכל טוב, שתינו רום, הפלגנו, פטפטנו, שחינו, ניקינו... זאת ועוד עד לצ'ארטר הבא.
זהו פוסט שכתבתי באוקטובר 2016 ולא הרגשתי בנוח לפרסם. מאז, בכל פעם שאני נכנסת לבלוג כדי לכתוב פוסט נוסף, הוא עדיין עומד מולי בסימן שאלה... לכן, לכבוד השנה החדשה, וכמעט שנה אחרי, החלטתי להוציא אותו לאור כדי שסופסוף אוכל להמשיך לפוסט הבא בתור, ולכתוב מכתב פרידה לסיום המסע השייט ברחבי העולם וברחבי הנפש שלנו.
את המסע סיימנו לפני חמישה חודשים בסוף מאי 2017... או שאולי הכל חלום, ובעצם סיימנו רק פרק משמעותי ואנחנו במסע אחד ארוך?
ולעניינו. נחזור שנה אחרונה לפוסט המדובר...
המיקום בעולם: האיים הקריביים.
מיקום ספציפי: קטמרן Kayenne.
הדמויות המרכזיות: ארטור, עמית ועוברי אורח בצורת תיירים שהביאו עימם קצת הומור סמוי.
מחירות לעבדות
אחרי זמן ממושך של הפלגה והתרגלות לשגרה בחיים על הסירה, הגיע הזמן להתחיל לעבוד ולהאכיל שוב את קופת החזרזיר.
איך הגענו לעבודה החדשה זה סיפור לפרק אחר. את הפרק הזה אקדיש לשבוע הצ'ארטר הראשון שלנו, ולתיאור הבוס החדש- כי באמת מגיע לו.
השארנו את הקרוזה על עוגן, ועל עוד עוגן ספייר, עלינו על הדינגי ועברנו למשרד החדש שלנו- הקטמרן שעוגנת ממול.
לריצ'ארד, בעל החברה, יש שתי סירות מסוג קטמרן באורך 46 פיט. מזה עשר שנים שהוא מריץ טיולי קייט סרף בקריביים. כל מי שמכיר את ריצ'ארד יכול להעיד שמדובר באדם מאוד מיוחד. אני הענקתי לו את הכינוי ''השד הטזמני''. אם תבלו מספר ימים ביחד איתו על סירה, אני בטוחה שתתהו לעצמכם איך לעזעזאל הוא מחזיק כבר עשר שנים עסק מצליח שכזה?! הראש שלו מפוזר כמו הכוכבים שבשמיים, והוא לא סגור מה הוא יעשה מחר. אבל מה? הוא יצירתי, הוא מעולה בשיווק, ובמצבי לחץ הוא נכנס למצב ''השד הטזמני'' ומחזיר את הכל למצבו התקין (החל מכלים מלוכלכים ועד ללקוח מאוכזב), הוא פשוט יוצא מכל מצב, יש האומרים כי יש לו מלאך שומר. אני מסכימה.
מהי מהות העבודה? אירוח של תיירים מרחבי העולם (גולשי קייט או כאלה המעוניינים להתחיל בתחום), הפלגה בין האיים הגרנדיניים, הגשת ארוחות מהודרות וכמובן, תמיכה בתחום הגלישה. כל זה מגיע בחבילת "הכל כלול" הנמשכת על פני עשרה ימים בממוצע.
הסיפתח לעונה היה מעט מאיים ולא נעים. האורחים הגיעו ליום מלא בגשם. ענן אחד גדול שהמטיר והמטיר כל היום וכל הלילה שאחריו, הביא לכבישים שנחסמו, טיסות שהתבטלו ומה לא. אחרי התגברות על עיכובי טיסות ותיקון תקלות קטנות שבדרך, קיבלנו את פני האורחים המותשים בקוקטייל הבית וצלחת נשנושים. פינקולדה ביום אפור וגשום- אמרנו קריביים, לא?
לשבוע הצ'ארטר הראשון קיבלנו סירה מלאה (זאת אומרת, שמונה אורחים). ארטור הסקיפר ואני השפית (שיודעת להכין רק שמונה וחצי מנות עד כה, והמספר עולה). זוג רוסים, זוג איטלקיות, זוג גרמנים, אחד אמריקאי ואחד אנגלי. אחרי התאוששות קצרה, הרמנו עוגן ויצאנו להפלגה שתהיה בחלקה יפה, ובחלקה ''הארד קור'' לאנשי היבשה. בין שמש לשמש קיבלנו שאריות גושים של ענני גשם מהיום שלפני, שהביאו עימם רוח חזקה עד כדי צמצום מפרשים.
אוכל להמשיך ולספר על ההפלגה, על הרוח ועל הגלים, אבל מה שמעניין הפעם הוא הניסוי החברתי שמתרחש לנו מתחת לאף, בלי שכמעט שמנו לב. איך שמונה אנשים (פלוס שני אנשי צוות) ממקומות שונים בעולם מסתדרים על סירה אחת במשך עשרה ימים? מה שונה בין הרוסים, לגרמנים, לאיטלקים ולכל האורחים מהמדינות השונות הצפויים להגיע אלינו בעונה הקרובה?
שמעתי לעצתה של חברה טובה והחלטתי לכתוב על האורחים הנוכחים.
כל בוקר בקטמרן מתחיל בשעה שש בבוקר, האמריקאי וזוג הרוסים משכימים יחד עם השמש. אני יוצאת מהמיטה כשהקפה כבר מוכן על ידם... כיף. ההכנות לארוחת הבוקר לוקחות כשעה וחצי, שבמהלכה בינתיים יוצאים מחוריהם זוג הגרמנים הצעיר וזוג האיטלקיות המצחקקות. שמעתי שאמריקאים שותים הרבה קפה. אחרי שמונה ימים על אותה הסירה ביחד עם מת'יו מקולורררדו (עם ר' מתגלגלת), אין לי ספק שהוא מידגם מייצג של העם שלו. עוד לפני ארוחת הבוקר הוא מספיק לגמוע כבר חמש כוסות קפה! כשכל אחת מהן מכילה כף סוכר (וליטר חלב מיותר שיורד לי מהאספקה השבועית לצ'ארטר- בכל זאת אנחנו חיים על סירה וכמויות האוכל והשתייה מחושבות מאוד).
אז אחרי ששתינו את הקפה של הבוקר, כולנו מוכנים לשמוע על הדמויות ועל המאפיינים התרבותיים שלהן:
נתחיל בזוג הרוסים המשעשע שמככב כמעט בכל שיחה. ליילה וסטפן (נאמר במלרע, עם דגש בפ'!). את העובדה שהם מגיעים מרוסיה אין סיכוי לפספס, תודות למבטא החזק. כל אות דבליו הופכת לאות ו', וכל ר' מפלילה מחדש. הגבר שבזוג מפגין ידע כללי משווע שלא מבייש אף רוסי אמיתי. לסיום, מתוך חמישה בקבוקי אלכוהול שהאורחים הביאו לשבוע הקרוב, חמישה מהם שייכים לליילה ולסטפן.
מת'יו, בן 47, הגיע מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מצוייד עם שלושה תיקי גלישה מלאים בגלשנים, בקייטים ובכל הגאדג'טים הדרושים (והלא דרושים) לגולש קייט ממוצע. השיא היה קייט לרוחות חלשות בגודל של 17 מטר רבוע (תתחילו לספור צעדים ותבינו שזה בין מצנח קייט לאוהל טירונות לגדוד חיילים). ייאמר לזכותו של מת'יו, שמעבר לציוד המשוכלל ולליטרים הקפה שהוא לוגם על הבוקר, הוא הפגין יכולות יפות מאוד בגלישה, והוא היה האורח שתמיד שמח לעזור בתפעול הסירה. איך ארטור אמר? גב- גבר!
יומיים לפני תחילת הצ'ארטר ריצ'ארד הבוס הודיע מרחוק שיש חדשות בקשר לצ'ארטר (לרגע נלחצתי, שלא יתקילו אותי עכשיו). החדשות היו טובות! התבשרנו שזוג הגרמנים עומד להתארס. ז''א, תום עומד להציע נישואין למלינה. התכנון הוא למצוא תיבת אוצר קטנה בחוף על אי מבודד מאנשים, ובה טבעת יהלום. ואכן זה מה שקרה. אין ספק שמלינה תזכור את היום הזה לעד, וגם תום. (ארטור.. אהמ.. דרך אגב, זה נשמע לי כמו רעיון מעולה). דבר נוסף שהיה מקסים בסיפור הזה, הוא שהרגע הבלתי נשכח של הזוג, אי שם בקריביים, נחלק בין כל אורחי הסירה שעד יומיים לפני לא הכירו האחד את השני.
את האיטלקיות אספנו רק ביום השני של הצ'ארטר, המבטא החזק שלהן הציב תחרות גבוהה לזוג הרוסים. כל אמצע או סוף מילה מודגשות מכל הלב (לדוגמא 'גרציה'). מכל הקבוצה שהתגבשה לה, שתיהן אהבו יותר להתבודד יחדיו ופחות התערבבו עם החבר'ה.
מגדלנה וסימונה לא שותות הרבה קפה, אבל כשהן שותות הן בוחרות קפה אמריקנו לעומת האמריקאי ששותה את הקפה שלו מהמקינטה- כמו האיטלקים (מישהו התבלבל פה?).
בן, הבחור האנגלי, לא שותה קפה... אבל גם לא תה (אפילו לא בשעה ארבע). זהו בחור צעיר, שכבר הספיק להתייאש מהחיים הרגילים ומחפש את הדרך שבה יוכל לעבוד כמה שפחות ולעשות כמה שיותר. הוא גם הגיע לחופשה הזו בדרך יצירתית וללא תשלום.
אחרי שתיארתי את כל החבר'ה שבילינו עימם את עשרת הימים הראשונים של הצ'ארטר הראשון לעונה, רק אוסיף שכמו שהשמות, השפות והמבטאים שונים, כך גם הבקשות בארוחות. בן האנגלי רגיש לגלוטן, ליילה לא אוהבת עגבניות, סימונה מעדיפה את הצלחת בלי פלפל ומלינה היא צמחונית. לכי תעמידי ארוחה לעשרה אנשים בשעה וחצי תוך כדי זכירת הבקשות המיוחדות הנ''ל. ביומיים הראשונים נתקלתי בקשיים, אבל אחר כך הכל כבר זרם... נראה מה הבקשה ההזויה ביותר שעוד תצוץ העונה (לדוגמא: עגבניות ירוקות בלבד).
בזה הסתיים שבוע הצ'ארטר הראשון. היה אינטנסיבי אבל עם זאת גם ממש ממש כיף! הכרנו אנשים חדשים, אכלנו תלונות של לקוחות וגם אכלנו אוכל טוב, שתינו רום, הפלגנו, פטפטנו, שחינו, ניקינו... זאת ועוד עד לצ'ארטר הבא.
ארוחת ערב בהפקת המקומיים בשקיעה בטובגו קיז
