נכנסים לטרופיים- קאפו ורדה

יצאנו מטנריף היישר לאיזור התיעול שנמצא בין שני האיים (טנריף וגרנד קנריה). המעבר היחסית צר ביניהם מעצים את הרוח, והיו לנו פיקים שהגיעו עד לארבעים קשרים. קיבלנו מופע דולפינים שמתעלה על זה שהציעו בפארק המים באי, ובשבריר שנייה קלטנו עשרות חוצים את הגלים הקצרים במהירות על.

בשלושת הימים הראשונים הרוח הגיעה לשלושים קשרים ולא הפסיקה לשרוק. הגלים הגיעו מכל מיני כיוונים וטלטלו את קרוזה לכאן ולכאן. מאוד רצינו לשחק שש- בש כי רק לאחרונה למדנו את החוקים, אבל התנאים לא אפשרו זאת. ניסינו להקים מחסה בין שמיכות שימנע מהרוח להעיף את החיילים, אך כל זה היה לשווא.

לאחר שלושה ימים, כשכבר הספקנו להיות תשושים מהתנועה הבלתי פוסקת של הסירה בין הגלים הקצרים, הרוח והים החלו להירגע, ואיתם גם השרירים. מצב הרוח עלה ולוח השש- בש נפתח בשנית!

לאי סאל של קאפו ורדה הגענו כשעה לפני האור הראשון, ומשכנו את הזמן בזגזוגים הלוך חזור בהמתנה לנצנוץ השמש.

השריית קטניות בבקבוקים במקום בסיר כשהסירה מיטלטלת 

הרדיו הקאפו ורדאי התנגן בסירה, ועוד לפני שירדנו לחוף שאבנו קצת מהאטמוספירה המקומית, שירים בפורטוגזית עם נגיעה אפריקאית.

יצאנו לסיבוב בעיירה פלמירה. עוד לא ביקרנו במקום כזה במסעותינו לאורך חופי הים התיכון. כולם שחורים (לא ממבט גזעני חס וחלילה), ילדות מלאות בצמות מדויקות עם חרוזים צבעוניים, נשים מסתובבות עם סלים על הראשים וכלבים משוטטים ללא בעלים.

כיוון שאין קו מים בעיר התושבים מביאים מים הבייתה בג'ריקנים גדולים אותם כולם ממלאים במקום אחד מרכזי. כמו שיש תחנה מרכזית למילוי מים, ישנה גם מקלחת ציבורית, ורואים אנשים הולכים וחוזרים עם שמפו ביד אחת ומגבת ביד השנייה.

יום אחד הספיק לנו בפלמירה, אחרי הכל קשה להרגיש בבית כשצבע העור שלך שונה מכולם. הרמנו עוגן והמשכנו דרומה לעיירת נופש תיירותית (בטוב טעם) שנקראת סנטה מריה. בדרך חלפנו על חוף חולי יפיפה שנתן הקדמה קלה למה שחיכה לנו שם.

כלל מרכזי בעגינה הוא שחרטום הסירה תמיד יפנה לכיוון הרוח. בשני הלילות הראשונים היטלטלנו כהוגן, ונוצר מצב שהרוח והגלים לא הגיעו מאותו הצד. כשהגלים מגיעים מהדופן תנודת הסירה גדולה משמעותית מאשר כשהם מגיעים מהחרטום (או מהירכתיים). לכן בלילה השלישי השתמשנו בפטנט ימאים מוכר- שמירת החרטום אל מול הגלים ולא אל מול הרוח באמצעות הוצאה של שני חבלים מנקודה בשרשרת העוגן, אחד מחברים לחרטום והשני לירכתיים. כך ניתן לשחק עם אורכי החבלים ולייצב את חרטום הסירה לתוך הרוח.

מצאנו לנו לחציית האוקיינוס השלמת צוות שלא יכולנו לבקש יותר טוב ממנה. שני החברים שיצאו איתנו מהארץ לפני חצי שנה חוזרים אלינו! אז את טל ואת עודד קיבלנו יפה יפה עם שלטים בשדה התעופה של סאל.

האי סאל ידוע במקום אטרקטיבי לגולשי קייט ורוח. הוא מציע מספר חופים בהם נושבת רוח מספר חודשים רצופים בשנה. שם מתגורר ומנהל מועדון גלישה אחד מגולשי הקייט הטובים בעולם (MITU). בנוסף, ישנו מקום באי הנקרא PUNTA PRETA שהוא אחד ממקומות הגלישה המפורסמים לגולשי רוח וקייט בגלים. הרוח נושבת מכיוון החוף ומסדרת את הסוול שמגיע מהאוקיינוס. 

הימים האחרונים בסנטה מריה היו מאוד מיוחדים עבור כולנו. ארטור נהנה כמו שלא נהנה באף יום גלישה בחייו, תנאים מושלמים עם הגלים והרוח, כשהוא מוקף בכמה מהגולשים הטובים בעולם. עודד גלש בגלים המיוחדים, איטקין נהנתה מהגלים שעלו מטרים ספורים מהמקום בו עגנו, ואני נהנתי בטירוף מיום גלישה עם עצמי בחוף של גולשי הקייט.

אחרי סאל הגענו לעיר מינדלו בסאו ויסנטה, לשהייה קצרה במרינה לפני שיוצאים לחצייה. מינדלו שונה מסנטה מריה, יותר אנשים ומבנים. מצאנו שם כמה מסעדות מקומיות שמגישות ארוחות מעולות במחיר שלא עולה על 3 יורו.

ציפינו לחוסר גיוון בכל עניין המזון פה, אך הופתענו לטובה. מבחינת מוצרים יבשים של פחיות שימורים, קטניות, שוקולדים, עוגיות וכד' ניתן להסתדר מעולה במילוי המחסנים שלנו (כמובן שבקנריים המחירים היו טובים יותר). מבחינת ירקות ופירות, כדי לקנות את הסחורה הטובה יש לערוך סקר שוק בשוק הירקות (בכל דוכן הפירות והירקות נמצאים בשלב אחר של חייהם).

בקאפו ורדה גדלה וחיה זמרת מפורסמת שאפילו ביקרה בארץ פעמיים- Cesaria Evora. בערב לפני האחרון שלנו במינדלו התקיימה תהלוכה לזכרה. נגני גיטרה הובילו עשרות מתושבי העיר לביתה ולמקומות אליהם אהבה ללכת תוך כדי נגינה של הנגנים ושירה של כולם. כל הקבוצה הגדולה הזו עצרה לעיתים כשכולם סובבים את הנגנים וממשיכים לשיר ולרקוד. בסיטואציות כמו אלה אני אוהבת לעשות לרגע 'זום אאוט' וכאילו להסתכל מהצד על מה שמתרחש. כמעט ולא שמתי לב שאנחנו עומדים כולנו בין בתים ישנים ומתקלפים, ברחוב ישן בפאתי העיר. ההרגשה חילחלה לתוך הבטן, היה מרגש. להיכנס לתוך אירוע חברתי שנוגע להמון אנשים שחיים בצד אחד של הכדור נתן צביטה קטנה בלב, העולם כל כך גדול ויש עוד מה לראות, ללמוד ולהבין.

קצת מההכנות לחצייה:

הבקרים שלנו, באופן קבוע, נפתחים בקפה או בתה פלוס עוגיות בסלון בסירה. גילינו שהכי כיף לצאת להפלגה מיד לאחר בוקר כזה. בתכנון, זה בדיוק מה שנעשה מחר. נתראה בקריביים.

נגיעה בקנריים- טנריף

ההפלגה לקנריים התחלקה לשניים. המחצית הראשונה הייתה עם רוח גבית נחמדה וכמעט לא עננות. המחצית השנייה הייתה רצופה בעננים באים והולכים, עם או בלי גשם. בדרך כלל אנחנו לא אוהבים שעננים כאלה באים לבקר, הפעם הם אלה שבזכותם הצלחנו להתקדם.

האי אליו בחרנו להגיע מבין האיים הקנרים הוא טנריף. הוא הקרוב ביותר למדירה, הוא אי גדול בו נוכל לסגור פינות לפני החצייה, והכי חשוב! במרינה בעיר סנטה קרוז שהה חלק מ"האודיסיאה הישראלית". למה הכוונה באודיסיאה הישראלית?! ישנן עשר סירות ישראליות שיצאו להפליג השנה, ומתכננות לחצות את האוקיינוס לכיוון הקריביים בעונה הקרובה. את חלקן פגשנו עוד באשקלון, ואת האחרות ביוון ובספרד.

הקבוצה מתחלקת לשלוש קטגוריות: המנוסים, הצעירים והנועזים (הורים+ ילדים).

הרגע המהנה ביותר היה להיכנס למרינה ולפגוש את החבר'ה. את צוות ה"רוטים" לא פגשנו עוד מהתקופה בה עגנו באשקלון.

בערב הראשון חגגתי יום הולדת מאוחרת בקטמרן של הרוטים עם משפחת "קטמאיה", וארטור כמובן, שהכין עוגת דבש טעימה במיוחד בסיר הפלא שלנו. בנות הסירה המארחת קישטו את ה"מרפסת" בלבבות אדומים, הודלקו לי 25 נרות ועוד אחד לשנה הבאה ואפילו קיבלתי ברכה מזואי החמודה בת החמש וחצי. (מקווה להוסיף תמונות יום הולדת בהמשך).

אחי קפץ לביקור בסנטה קרוז. שכרנו רכב, נסענו יחד להר TEIDE (ההר הגבוה בספרד), בילינו זמן איכות בחוף עם חול שחור וגלים מרשימים, אך בעיקר לא הפסקנו לשוחח כשנושאי השיחה פשוט לא נגמרו. מילוי מצבר כמעט מקסימלי מקטגוריית 'געגועים למשפחה'.

לא פסחנו על ניצול ההזדמנות של חווית הגלישה בטנריף. לכך הקדשנו יומיים בלבד כיוון שלפנינו נפתחה רשימת TO DO LIST  ארוכה לקראת מוכנות להפלגה ממושכת באוקיינוס. התארחנו אצל שי חבר של ארטור, שעוגן עם היאכטה שלו במרינה בדרום האי באזור הקרוב לנקודות הגלישה.

פרויקט חשוב שהוצאנו לפועל היה תיקון תקלה מהותית במנוע שלנו, נזילת דלק ממשאבת ההזרקה. יש לנו מנוע פרקינס (4108, 50 כ"ס למעוניינים בפרטי הפרטים). יצאנו קשר עם סוכן החברה באי, היחידי שמתעסק בפרקינס. יצאנו בנזק קטן בכיס מזה שציפינו לו. התיקון עצמו לא היה פשוט וכלל פירוק של המשאבה (תהליך לא פשוט כשהמנוע ממוקם בלב הסירה ולא ברכב).

מילוי גז. שתי מילים שלקחו לנו המון זמן.

שלושה מיכלי גז יש לנו בסירה, כשאף אחד מהם אינו תואם את המיכל הטיפוסי שקיים ברוב אירופה. לכן לא התאפשר לנו למלא גז בדרך הקונבנציונלית, והיה עלינו לקמבן קומבינות. המלצה חמה מאיתנו למי שמתכננ/ת להפליג לתקופה- שימו לב שיש לכם את המיכלים המתאימים והנפוצים ביותר, שהם המיכלים הכחולים הקטנים הנקראים CAMPING GAS).

בין החלפת מפרשים למילוי מים אי אפשר היה לפסוח על ישיבות קצרות (שסוכמו לשעות טובות במצטבר) אצל השכנים הישראלים. נפתחה שכונה על הרציף. ימים שציפינו להעביר ב100% עבודה על הסירה, איכשהו הפכו ל40% עבודה ול60% של ישיבה בקוק- פיטים שונים בשיחות על הא, על דא ובטח שלא בעבודה.

מפגש ספונטני שיצא אסיפה קטנה על הרציף

הגברים פתחו משרד לצפייה בתחזיות באיזור הוויפיי (בינתיים הבנות התעסקו בדברים החשובים באמת, וישבו בסירה על בירה)

אם היה לי פרק מיותר, הייתי מקדישה אותו עבור הקניות הגדולות לחצייה. חמש שעות, ארבע עגלות ושני אנשים בסופר אחד גדול. אלה הן לא סתם קניות, אלא כאלה שדורשות תכנון מוקדם על פי חישוב מספרי. הפרמטרים הם: כמות המים הפחמימות והחלבונים היומית, מספר האנשים, מספר הימים (כולל ימי גיבוי), השפעה על כובד הסירה ועלות המוצרים. כל זה תוך השתדלות לגוון והתחשבות בנפח מינימלי.

טרם היציאה התקנו שני פאנלים סולריים של 80 ואט כל אחד על גג הקוק-פיט. הבעייה היא שבמהלך ההפלגה המפרשים מסתירים את השמש מהפאנלים בחלק משעות היום, ולכן עבודת הפאנלים אינה מקסימלית. רכשנו בטנריף פאנל השלישי שיהיה נייד, נבצע את ההתקנה כך שנוכל להעביר אותו ממקום למקום בסירה ובכך הוא יספוג שמש באופן מיטבי.

כתוצאה מהתוכניות המרובות שהצבנו לעצמנו, ומהחברים הרבים שנהננו בחברתם הגענו משבוע שתוכנן בהתחלה לשמונה עשר לילות במרינה של סנטה קרוז בטנריף. עכשיו הגיע הזמן לנתק חבלים ולצאת להפלגה של 800 מייל לקאפו ורדה, תחנה אחרונה לפני החצייה לקריביים. 

איי מדירה היפיפיים

בעבר הרחוק, בראשית עידן השייט, מה שאפשר תנועה לאוניות הימאים ברחבי הגלובוס הן רוחות הנקראות רוחות הסחר. אלה הן רוחות יציבות שנושבות מכיוונים קבועים במהלך רוב השנה.

הרוחות בעולם נוצרות משינויים בלחץ האוויר באטמוספירה ("רמה" ו"שקע" למי שזוכר מהתחזית של דני רופ). לרוב הכלל הוא כזה, רוחות הנוצרות מלחץ גבוה (רמה) הן יציבות יותר מרוחות הנוצרות כתוצאה מלחץ נמוך (שקע).
רוחות הסחר המדוברות נוצרות כתוצאה מרמה.

מאז שהגענו לגיברלטר, לא נפתח עבורנו חלון זמנים בתחזית שיהיה דיי ארוך כדי לספק לנו רוח מתאימה עד לקנריים. אז העברנו את הזמן בפורטוגל כדי להכיר עוד מקום עד שיגיע זמן מתאים להפלגה ארוכה. הנה הגיע הרגע, נפתחה הזדמנות טובה. תכננו לצאת מהלגונה באלבור שבפורטוגל בערב יום שלישי, ממש על זנבה של סערה. אך קיבלנו דחייה מנפטון שהחליט מצידו לשבור גלים של שלושה מטרים על פתח הלגונה. גלים אלה מנעו את היציאה לים באופן חד משמעי, אי אפשר להפליג מול משברי גלים כה גבוהים. לכן יצאנו למחרת בבוקר.

יצאנו לדרך. לפנינו היו 450 מיילים עד לאי פורטו סנטו ששייך לאיי מדירה של פורטוגל. מלבד לילה אחד של עננות נמוכה מלאה בגשם, הייתה לנו הפלגה נעימה. היו ימים עם רוח חלשלושה (בהם ניצלנו את הזמן להבין שאף אחד מאיתנו לא מכיר משחקי קלפים, ולא יודע לשחק שש בש או שחמט... אז התפשרנו על משחק דמקה מותח), והיו ימים עם רוח גבית של עשרים קשרים שקידמה אותנו טוב טוב ליעד.

כל חווית ההפלגה באוקיינוס היא דבר חדש עבורנו. הסוול הארוך והגבוה נותן תחושת הפלגה נעימה עם פחות טלטולים מאלה שקיבלנו בים התיכון, ומערכות העננים נראות גדולות ונרחבות יותר ממה שראינו בעבר.
בזמן שבישלתי בנינוחות בתוך הסירה, ארטור ישב בחוץ והסתכל על הגלים העולים ויורדים. הוא קרא לי לבוא לראות את הגל גדול עליו עלינו. כשיצאתי היינו בדיוק על שיאו של הגל, שלושה מטרים מעל פני הים. הדבר המדהים היה שלמרות שהגלים היו גבוהים, לא הרגשתי בכך בזמן שהייתי במטבח. ככה זה שהגל ארוך יותר...

תודות להמלצות מעולות (שהגיעו אלינו דרך הטלפון הלווייני) בנוגע לתכנון הפלגה חכם על פי התחזית, הצלחנו לקבל רוח בזווית הנכונה במהלך כל ההפלגה.
לפורטו סנטו הגענו ממש עם עליית האור הראשון. עגנו במרינה צנועה מלאה בסירות שגם מתכננות לחצות העונה לקריביים.
חרשנו את האי לאורכו (לא מסובך לכסות על אי באורך של 12 ק"מ). אחסוך במילים וארחיב בתמונות:

לאחר שחווינו את פורטו סנטו, השארנו את קרוזה לנוח לשני לילות במרינה, ותפסנו מעבורת לאי מדירה. אי גדול ומיושב יותר, עם נוף שונה לגמרי מהראשון.
מצויידים בשמיכה, סדין ומזרון יוגה, תפסנו לנו פיסת דשא באחת הפינות בעיר והעברנו שם את הלילה הראשון. בהמשך שכרנו רכב ונסענו כמעט בכל רחבי האי היפהפה הזה, אינסוף ירוק, דרכים מפותלות ומטעי בננות.
את הלילה השני העברנו בלינה ברכב השכור, נחמד לראות כמה מקום יש עם ארגון נכון של המושבים. לא התעוררנו עם צוואר תפוס.

אומרים שליין ממדירה יש טעם ייחודי, כמובן שהלכנו למפעל כדי לבדוק אם השמועות צודקות... ויצאנו עם בקבוק בכל יד.

לאחר יומיים במדירה חזרנו ל'קרוזה' והתכוננו לצאת לטנריף שבאיים הקנריים. יצאנו בשלוש בלילה, הרוח שרקה מעל ההרים, הירח זרח אבל לא חימם כמו שהשמש יודעת.. היה קר. המרדף דרומה לעבר הקיץ נמשך.