הגענו לאיטליה לפני כשבועיים.
לאחר שבפרק הקודם סיימנו עם העצירה הראשונה באיטליה - באדולאטו, המשכנו לסיציליה. אורך ההפלגה היה 120 מיילים, ברוח שהגיעה בעיקר על האף (אם היא בכלל הגיעה, מדי פעם היא אפילו לא נשבה), מה שכן- היו דולפינים בערב השני להפלגה.
לאחר יומיים וחצי של הפלגה, עגנו בטאורמינה. עיר ששוכנת על הר שנשפך אל החוף. המפרץ נמצא למרגלות ההר. זה אינו מפרץ מוגן לגמרי מהסוול שמגיע מהים, הוא מוגן בעיקר מרוחות צפון מערביות. לאחר שעגנו רציתי כבר לעוף מהסירה לחוף הישר וה"לא-מיטלטל" כי הגוף שלי כבר התעייף מלייצב את עצמו, אז בערב עלינו לטייל בעיר טאורמינה היפיפה (נשמענו להמלצת ליאת ואסף מה"ג'ינג'ה" שכבר ביקרה בחופי סיציליה אי שם ב2010). אכלנו שם את הגלידה שבהחלט הוכתרה לטובה ביותר עד כה! פשוט וואו.
אחרי עצירונת ממצה של קצת יותר מ24 שעות בטאורמינה, שבהן ארטור הספיק לצחצח את 'קרוזה' מתחת לפני המים (נקיון שנותן לסירה חלקלקות ומשפר את מהירותה), יצאנו לכיוון מיצרי מסינה.
מיצרים מסינה הם מעבר בין היבשת של איטליה לבין האי סיציליה, האיזור מושפע מהגאות והשפל, לכן ישנם זרמים משתנים כשהמעבר נהיה צר (מצפון לדרום ולהיפך). בתכנון ההפלגה לחציית המיצרים חשוב לוודא שהזרם זורם בכיוון ההתקדמות בשעת החצייה, ובנוסף שאין רוח חזקה שנושבת על האף (מה שעלול להרים גלים קטנים שיקשו על ההפלגה, במיוחד אם הם בנוסף לזרם נגדי).
החצייה הייתה קלילה משצפינו במיוחד לאחר ששמענו דברים מפחידים על המקום... יצאנו במזג אוויר מעולה, הפלגנו עם הזרם... ואפילו ראינו לוויתן מציץ מהמים!!
לפני המעבר במיצרים עשינו עצירה של שעתיים בעיר מסינה. עשינו שם כניסה רשמית לאיטליה (לא ידענו אם זה בכלל הכרחי...), אכלנו ארנצ'יני (מאכל מקומי) והדובדבן שבקצפת- התגנבתי למקלחת במרינה, כן כן! אחת כזו עם זרם קבוע ושמפו ללא הפסקה.
איטלקי מדוגם במדים לבנים- הייתי חייבת תמונה
משם המשכנו להפליג את הלילה לאי וולקנו שהוא חלק משבעת האיים האיוליים. מרכזו הוא הר געש (לא פעיל). יש לו שני מפרצי עגינה- האחד ממזרח והשני ממערב. כך שניתן לבחור צד עפ"י תחזית, וכך להיות מוגנים מהגלים. התאוששנו בבוקר מימי הפלגה ארוכים, וירדנו לטייל באיזור.
עלינו להר הגעש של האי. הלוע שלו מוקפת בכתמים צהובים של גופרית שמעלה עשן. מלמעלה ניתן לראות את הנוף על האיים שמצפון לו ואת כל היאכטות שעוגנות אי שם למטה. הגעה לנופים כאלה דרך הים, ולאחר ימי הפלגה ארוכים, מעלה את רמת יופיים בכמה מדרגות.
ענן גשם שהגיע משום מקום ושטף את הסירה מהמלח שהיא צברה
לאחר מנוחה באי וולקנו, יצאנו בחזרה לסיצליה (לצידה הצפון מערבי). הגענו בשעת בוקר מוקדמת כשכל סירות הדייג הקטנות עומדות בים ומנסות את מזלן בהטלת רשתות וחכות. אז על הבוקר נאלצנו לתמרן בין סירה לסירה... לא התאים עם הקפה שבדיוק שתינו. עגנו בטרפני trapani. עגינה חינמית לכל כיס! אפשר להטיל עוגן בצידו המערבי של הנמל ולא להיכנס למרינה שעולה לכל הפחות 60 יורו ללילה!
ירדנו לעיר ורצנו לשוק הירקות שעמד להיסגר כבר בשעה 12 בצהריים, עשינו הפסקה לפיצה איטלקית ומשם הלכנו ארבעה ק"מ לסופר המקומי.
לסיכומו של יום, אפשר לומר שהגלידה בצפון מערב סיציליה מהווה מתחרה חזקה לגלידה במזרח סיציליה.
ישבנו בערב והסתכלנו על התחזית, ראינו שנפתח לנו חלון הזדמנויות מעולה עם רוחות גביות שיכולות להטיס אותנו לאי סרדיניה. בשבוע האחרון הפלגנו יותר מאשר עגנו, והגוף כבר מותש מהטלטולים... אבל בכל זאת, איך אפשר לסרב להצעה שכזו?! בחמש בבוקר, אחרי פחות מ24 שעות עצירה, הרמנו עוגן והמשכנו לסרדיניה.
תמונות מהיום שהעברנו בטרפני
איש נחמד ראה את ארטור יושב ואותי חותרת, אז הוא הציע לגרור אותנו ל'קרוזה'... ברור שהסכמתי!
ארטור משחרר רשת שנתקעה בעוגן שלנו בעת ההרמה
אורך הדרך לסרדיניה היה 160 מיילים. עשינו אותה ב36 שעות תודות לרוחות המעולות שקיבלנו. לקראת סוף ההפלגה הרוח הסתובבה מגבית לקדמית, והגלים החלו להגיע מהדופן ולעלות אט אט עד לגובה של שני מטרים. בהתחלה ניסינו לשבת באיזי ולקרוא ספר- מה שהבנו כבלתי אפשרי בהמשך... אז פשוט נהננו מהים העולה (ארטור נהנה, אני לא).
פליפר הדולפין שבא לביקור ואני
הגענו לצידה הדרום מזרחי של סרדיניה ועגנו במפרץ בgiunco porto. מוגן בעיקר מרוחות מערביות וצפון מערביות. טלטולים יש כמעט בכל רגע נתון, אבל הם אינם חמורים.
בבוקר ירדנו לחוף. התעצלנו לנפח את הדינגי, אז שחינו לחוף ושם עלינו על בגדים יבשים... בדרך ראינו מלא דגיגונים ששוחים להם במים הכל כך צלולים של חופי סרדיניה, ועלינו לתצפית על המפרץ, תמונה בהמשך :)
