הפיצה שאחרי הסערה

יצאנו מיוון לכיוון איטליה באחד בצהריים, למרות שהרוח הייתה על האף, מזג האוויר היה מדהים להפלגה.

עובדה קטנה על מפרשנות בהתאם לרוחות: כשיודעים לפי תחזית/ רואים על פני השטח שהרוח תתגבר מעבר לרמה שמערך מפרשים מלא יכול לשאת- מצמצמים את גודל המפרשים, כך שהם לא יביאו את הסירה למהירות שתיצור עומס ולחצים מיותרים על הגוף שלה.

היות ולא ידענו איזו רוח העננים מביאים עימם, החלטנו לצמצם מפרשים מבעוד מועד. הרוח אכן נכנסה, אך הגיעה מהגב שלנו, וזהו יתרון גדול עבור ההתקדמות שלנו (לעומת הפלגה ברוחות שמגיעות מלפנים). במשך שעתיים קיבלנו דחיפה מאחור והגדלנו את מהירותנו משמעותית.

כמו שהעננים הופיעו, כך הם גם נעלמו. חזרנו לשגרה, כל אחד תפס ספר ביד וכך נהנינו משעת קריאה לפני שהשמש בורחת לנו אי שם. לא עברו שעתיים, והתחלנו לראות עננות כבדה מולנו ומצדדינו, הפעם גם ברקים היו כלולים בחבילה הנהדרת הזו. השמש כבר שקעה ונותרו לנו רגעים אחרונים של אור.

לאחר פרק זמן קצר מאוד, שמנו לב שהשמיים שמעלינו נקיים וניתן לראות כוכבים, ומסביבנו עננים המקיפים את האזור. הרוח התחזקה, ואנחנו הנענו מנוע כדי להתקדם מהר יותר.

בתחילת הלילה גשם החל לרדת, רעמים נשמעו באזור, וברקים האירו את השמיים והים בכל כמה שניות. אנחנו עמדנו מתחת לגגון הקשיח שלנו לבושים מעילי סערה, וסגרנו את אחד מהוילונות הצדדיים כדי להישאר יבשים יותר. בגלל נשיבת הרוח הים עלה (לא באופן חמור) והטלטולים גברו.

בהמשך הלילה פתחנו חלוץ מצומצם, והדממנו מנוע. רעש המנוע נפסק, ורחשי הסערה היו בולטים יותר כך שזה העצים את התחושה באופן משמעותי. זו הסערה הראשונה עבורי עם גשם וברקים, אז כדי להפיג את החששות ולהעלות את המורל התחלתי לשיר שירים (אפילו להמציא שיר על המצב) ולסחוף את ארטור לזמרה בקוק- פיט.

קיוויתי שהכול כבר יסתיים, אבל זה נמשך כל הלילה. אומנם לב הסערה חלף אותנו אבל הברקים, הרעמים והגשמים הקלים חזרו מדי פעם. התחלנו בסבב משמרות- מתחלפים בכל שעה.

בחיי לא חיכיתי לשמש כמו בפעם הזו. הייתי במשמרת ממש לפני הזריחה ולא הפסקתי להציץ בשעון. השמיים היו מכוסים בכל כך הרבה עננים, שהתאורה של השמש בצבצה מחריץ קטנטן ולקח זמן עד שבאמת עלה אור היום.

לסיכום הלילה, טוב שעברנו את סערת הברקים הראשונה שלנו... כך נדע למה לצפות (בערך...) בפעם הבאה, שנקווה שלא תגיע!

ביום שלמחרת המשיכה לנשוב רוח גבית חזקה, וגלים גבוהים הגיעו מאחור. מצב ים כזה ממש מקובל עבורי. מתקדמים מהר והגלים שמגיעים מאחור לא כל כך מפריעים לשגרת ההפלגה. הטווח לאיטליה הצטמצם, וכבר הצלחנו לקלוט תחנות רדיו איטלקיות (עם מוסיקה מעולה דרך אגב).

בהמשך היום, עמודי גשם החלו להופיע בתפזורת, נעים ממקום למקום במרחב הגדול. התחמקנו כמעט מכולם, פרט לאחד, שלא הביא עימו תנאים קיצוניים במיוחד. מה שכן, כל ענן כזה שעבר בקרבתנו השפיע על כיווני הרוחות ושינה את האיזון באזור.

לסיום סיומת, שוב קיבלנו רוח גבית חזקה שהביאה אותנו למהירות של 6-7 קשרים (טיל בליסטי עבורנו), והיינו כבר במרחק נגיעה מהיבשת של איטליה. כיף גדול! ריח העצים והטבע פעפע לתוך האוויר הצלול של הים, ונתן הרגשה עילאית אל מול השקיעה הורודה שזכינו לה. היה זה ניחוח שונה מזה שהתרגלנו אליו בשלושת חודשי ההפלגה הראשונים בקפריסין וביוון במיוחד.

המטרה הכללית שלנו כרגע היא להפליג מערבה מהר ככל הניתן, לכן בהתאם לתחזית שראינו, החלטנו להמשיך הלאה בשאיפה להגיע לסיציליה. ככל שהלילה נכנס והתרחקנו מהחוף, שוב הופיעו ברקים באופק, הים עלה ואני ממש רציתי לעצור איפשהו.

לאחר שש שעות הפלגה הגענו למרינה שנמצאת בדרך, והתכוננו לעצור שם. טרם ההגעה חקרנו עליה באינטרנט ולא הגענו למידע מספיק אמין לגביה, רק שישנו סיכוי שהכניסה לשם רדודה מאוד (כבר התנסינו בעלייה על החול בכניסה למרינה רדודה- ראה פרק 'תעלת קורינטוס'). בנוסף, לא הצלחנו לעלות מולה בקשר. בכל מקרה, החלטנו ללכת על זה, לאט לאט ובזהירות.

בשעה ארבע בבוקר הגענו לפתח מרינה באדולאטו BADOLATO MARINA)). ארטור היה על ההגה והפליג במהירות מינימלית עם תצפית מתמדת על מד העומק, ואני עמדתי על החרטום כדי לראות שהשטח נקי. חששנו שיהיו משברי גלים בקרבת החוף שיקשו על הכניסה, אך למזלנו הים לא הספיק לעלות.

הכניסה עברה בהצלחה! בעודנו מנסים לגשת לרציף, הגיע רכב וממנו יצא גבר איטלקי. ישר חשבנו שנציג מהמרינה כבר מגיע לגבות תשלום על הלילה, אך שמחנו לגלות שזה סך הכל איש נחמד שהציג את עצמו בשם ז'נלוקה, והציע עזרה בתפיסת חבלים. בהמשך עוד שני חברים שלו שעמדו לצאת לדייג לפנות בוקר ניגשו לראות מי התיירים החדשים באזור. זוהי מרינה מקומית ושכוחת אל, כנראה זו הסיבה לתשומת הלב הרבה שמשכנו. לאחר ההקשרות לרציף המשכנו לשוחח עם החבר'ה האיטלקים על הרציף בחצי איטלקית, רבע אנגלית ורבע ספרדית.

על הבוקר גבר נוסף ניגש במיוחד עד אלינו (עגנו בקצה המרינה), כדי להציג את עצמו ולשאול אם אנחנו צריכים עזרה בדבר מה. לא ציפינו לקבלת פנים כזו טובה מצד האיטלקים...

גובה התשלום לא הגיע במהלך כל היום. השתדלנו לצאת להסתובב כמה שיותר, כדי שגם במידה והוא יגיע, לא יהיה לו אל מי לפנות. אל תאשימו אותנו... שמענו שהמרינות באיטליה יקרות באופן מחריד.

אז איך אומרים?!

BUONGIORNO ITALY!!!

יצאנו לשוטט בעיירה באדולאטו, כמו תיירים ממושמעים אכלנו פיצה וגלידה ולסיום ישבנו על קפה איטלקי. אנחנו לא נוהגים להוציא כסף ברצף כל כך בקלות... אבל אחרי ההפלגה המתישה שהייתה, זו אחלה של דרך להתאושש.

כל הדרך למרכז העיירה הקטנטנה היה מלא בעצי פרי... תאנים, ענבים, אגסים, שזיפים ופטל. כל כמה מטרים עצרנו ליד עץ אחר ונהנינו מפירותיו. בנסיעה הבאה כבר לקחנו שקיות וקאטר גדול כדי לנצל את העצים עד תום.

ביום שלמחרת, היום בעצם בו תכננו להמשיך הלאה, ז'נלוקה, הגבר האיטלקי שקיבל את פנינו בלילה הראשון במרינה, ניגש להזמין אותנו לצאת איתו, עם אשתו, קוני, ועם עוד שניים מחבריו, על סירת המנוע שלו. בין פעמיים לארבע פעמים בשבוע הם יוצאים לצלול עם ציוד צלילה מקצועי קומפלט יקר מאוד, חתיכת תחביב יש להם. אשתו על ההגה והם צוללים. העברנו איתם את הצהריים. היה ממש נחמד להכיר אנשים מקומיים! כיף גדול J

כשחזרנו ל'קרוזה' במטרה לצאת במהרה לעיר לקניות לפני היציאה לים, מנהל המרינה (לכאורה) המתין לנו על הרציף.
באנגלית שבורה הוא הסביר לנו שאם כי לא היה פה הוא ראה אותנו במצלמות ושעלינו לשלם דמי שהייה. מתוך שלושת הימים שהיינו הצלחנו איכשהו בסימני ידיים לסגור על לילה אחד- 20 יורו. ארטור לא סמך על דבריו של האיש (זה יכול להיות כל אחד מהרחוב במרינה מוקפקת זו), וביקש לשלם אצלו במשרד בתוספת קבלה של המרינה. כשהגיעו למשרד נחשפה השיטה האיטלקית. אם ארטור היה דבק בקבלת קבלה היה עליו לשלם תשעים יורו לאחר חישובים רשמיים של המרינה, ואם ישלם במזומן, באורח פלא המחיר יצנח לעשרים.

שילמנו... ויצאנו לים.

הדחפור שהפסיק לחפור את הכניסה למרינה

יוגה+ טלטולים

דולפינים לעת ערב