לפקדה- תחנה אחרונה וחביבה ביוון

לאחר שאבא שלי עלה על האוטובוס, ארטור ואני חיפשנו דרכים מקוריות להעביר את היום הלוהט הזה עד לשעות הערב. כשיש ים ליד, אין דרכים מקוריות... אז הלכנו לפי הספר ועברנו מהמים לצל ובחזרה למשך כמה שעות טובות.

בערב ארטור התגבר על החום וסופסוף סידר נזילה קטנה שהייתה לנו במנוע (החליף את מסנן מי הים באחד חדש). אני עדיין לא הצלחתי לצאת מחוסר האנרגיות שהאקלים החם והלוהט הכניס אותי אליו, וסיימתי את היום בבטלה מוחלטת.

ניקוי תחתית הסירה מאצות לפני יציאה לים

בבוקר למחרת יצאנו לים כדי לזוז קצת מהמקום, בידיעה שהרוח לא נושבת ברוב עוצמתה, אם בכלל. ג'עג'ענו למשך 24 שעות בהמתנה לרוח (לכן בפרק זמן זה עברנו 8 מייל בלבד).

המשחק היה הוגן הפעם והרוח הגיעה, אומנם באיחור קל, אבל כמו שצריך! רוח גבית שהביאה אותנו למהירות של 4-5 קשרים בכיף. כך תוך 36 שעות מאז שיצאנו מאנדיקירה הגענו לקצה ימת קורינטוס.

בקצה הימה ישנו ספוט גלישת קייט שאומרים שהוא הטוב באיזור אתונה... הגענו נרגשים! הורדנו את הציוד בדרך יצירתית (ללא דינגי) שתוכלו לראות בתמונה שלמטה, אך רבע שעה לאחר הנפת הקייט הרוח כבר נפלה... לא נורא, הסתפקנו בשקיעה יפיפה. לא התמהמהנו שם יותר מדי, ועוד לפני חצות יצאנו לעבר 'הים האיוני' (במטרה להגיע לאי לפקדה כבר ביום שלמחרת).

העמסת ציוד ומעבר לחוף ללא דינגי

לא אוכל לפסוח על תיאור גשר המיתרים שהצטייר מול חרטומינו בלילה... גשר העומד על עמודים היוצרים תחתיו ארבעה מעברים מרכזיים. המעבר הצפוני והדרומי הם עבור יאכטות נמוכות יחסית, והשניים המרכזיים הם עבור אוניות גדולות וסירות עם תרנים גבוהים. לפני המעבר יש לתאם עם הפיקוח היווני של הגשר שמורה לך באיזה מעבר עלייך לעבור עפ"י גובה הסירה. אנחנו מן הסתם עברנו במעבר הנמוך יותר, ולרגע חששנו למעבר חלק של התורן מתחת לגשר (בכל זאת תורן חדש...). 
כל המיתרים שפזורים במעלה הגשר מוארים באורות כחולים... קבלו תמונות להמחשה.

לאחר המעבר תחת הגשר, קיבלנו רוח גבית חזקה שקידמה אותנו נהדר את הלילה.

פיסת מידע קטנה בנושא הרוח על פני הים: כשמסתכלים על פני הים, במיוחד כשהוא שטוח, ניתן להבין מהי עוצמת הרוח עפ"י מראה המים. ים חלק, מבריק וצלול, ללא שום פספוסים מסמן אפס רוח. ככל שהמים מפוספסים יותר כך הרוח חזקה יותר. ברגע שכבר נראים גלוני קצף לבן קטנטנים ('ברבורים' בשפת הימאים וגולשי הרוח), זה אומר שהרוח מתחזקת.

עפ"י הגלים הקטנטנים שיוצרת הרוח, ועפ"י הברבורים ניתן אף להבין מהיכן היא נושבת.

הסיבה להסבר על כתמי רוחות על פני הים היא כדי להמחיש את ההרגשה שהייתה לנו בלילה המואר בירח המלא, כשעברנו מכתם מים חלק לכתם כהה בטירוף- הרגשה אמיתית שכאילו ועוד רגע עולים על פס של יבשה.

הבוקר הגיע, ועם השמש גם התגלה הנוף המרענן והירוק שמביא איתו הים האיוני. היינו מוקפים איים. בכל אי ואי, מלבד פס אפור של סלעים בקרבת קו המים שלו, ניתן לראות אך ורק עצים ירוקים.

ברוכים הבאים לאיוני!

להזכירכם, אנחנו נמנעים מהנעת מנוע כשאין באמת ברירה לכך, לכן את השעות האחרונות של ההפלגה העברנו שוב, עומדים במקום, עמוק בתוך כתם ללא משב אחד של רוח. קפצתי למים מדי פעם כדי להתרענן מהחום שחודש אוגוסט מביא איתו, ומורגש בייחוד כשאין רוח.

בהמשך היום, לאחר שהרוח שבה לנשוב, המשכנו להתקדם, וכשכבר היינו ממש קרובים ליעד... ארטור העיר בהתלהבות את תשומת ליבי לסנפיר של כריש ששחה במעגלים כעשרים מטר מהסירה שלנו. האמת, מרגש! לא מחזה שרואים בכל יום... אבל בכל מקרה, הייתי מעדיפה להישאר בהכחשה ולתמוך באמונה שאין כרישים בים תיכון (ברור שעובדה זו שיקרית לכל הדעות). בפעם הבאה שאקפוץ להתרעננות במים, אחשוב פעמיים, ועל זה נאמר... 'אמאל'ה!'

הסנפיר המבצבץ של הכריש הקטן

עגנו בנידרי שבאי לפקדה, בתוך מפרץ שממוקם בין גבעות ירוקות מעצים. הטלנו עוגן ואת הירכתיים קשרנו לסלעים כדי לא לזוז במפרץ במידה והרוח משתנה. ארטור ממש התלהב מהמקום כי הוא היה מפוצץ בסירות מפרש עוגנות (בעיקר של קרוזרים), כל 5 מטר- סירה. בכל פעם שעברנו עם הדינגי מקרוזה לחוף או בחזרה, אני נהגתי וארטור ישב כמו ילד על החרטום ולא הפסיק לבלבל את השכל "וואו איזו סירה מיוחדת", "עמית, תראי את זו", "שיווו!! יש לה תרנים מעץ...", לרגע הרגשתי שהחלפנו תפקידים- אני על ההגה והוא מברבר.

יום קודר ומלא עננים בנידרי

התאנים שקטפנו ממתינות להיכנס לסיר ולהפוך לריבה

את הימים הבאים העברנו בשוטטות בעיירה, שליחת מפרש לתיקון וקניות לסירה- אחת מבין החנויות שביקרנו בהן הייתה חנות יד שנייה לציוד ימאות- NIDRI MARINE. בין הדברים שקנינו כיד שנייה היו מפרש ראשי ב100 יורו, ומפות משומשות של רוב תכנון ההפלגה במחיר כולל של 20 יורו (כשמפה חדשה אחת עולה 30 יורו).

מחפשים מפות של האזורים הדרושים לנו... בין מיליון המפות שהיו על המדפים

ארטור בודק את המפרש החדש- ישן

מתדלקים סולר באמצעות ג'ריקנים לפני היציאה

ביום השני באי נסענו לפגוש את משפחת בלדרן, זוג ישראלי עם ארבעה ילדים המפליגים על הסירה BALOO. היה נחמד להיפגש עם משפחת קרוזרים, לשבת בקוק- פיט, להחליף חוויות וטיפים ובעיקר לספוג את האווירה המשפחתית. בהמשך השהייה בלפקדה קפצנו אליהם לסירה בכל יום והחלפנו עוד קצת מידע ופטפוטים על הדרך...

בנושא הימאות קיבלנו אינסוף מידע וניסיון... בקשר למטבח- שני טיפים מעולים שיישמנו שידרגו לנו את הטעמים פלאים:

1. בהכנת פסטה: במקום להכין את הפסטה בנפרד מהרוטב (ובכך לבזבז מים וגז מיותרים).מיכל בלדרן המליצה לי אחרת (היישר מהשכנים האיטלקים שלהם!). נסו לבשל את הרוטב במחבת אחת, ובמחבת בצד להרתיח את הפסטה עם כמות מים עד רמה שתכסה אותה בלבד. ברגע שהרוטב כמעט מוכן, והפסטה רתחה והמים שלה סמיכים יותר- יש לשפוך את הפסטה (כולל המים) לתוך הרוטב ולבשל את העסק ביחד. הרוטב נהיה סמיך יותר, וממש נצמד לפסטה עצמה... מומלץ מאוד לנסות את זה בבית!

2. אם יש לכם פרי שעומד לעבור זמנו, רסקו אותו טוב והכניסו אותו לבלילת הפנקייקים של שבת בבוקר.

טיפ נוסף וחשוב שקיבלנו מהבלדרנים היה על ברז באיזור שניתן לקחת ממנו מים באופן חופשי! עשינו נגלות על נגלות של ג'ריקנים ושקיות מים כדי להצטייד להפלגה לאיטליה.

מקלחת בחיק הטבע והברז החינמי

גיחה קצרה לחוף גלישה באיזור

מנידרי המשכנו לעיר לפקס. את ההפלגה לשם עשינו בחושך. עברנו בתעלה המסומנת בחלקה במצופים מוארים, ולאורך כל הדרך היה עלינו לשמור על ערנות מלאה עקב רוחבה הצר.

באותו הלילה כשהגענו ללפקס פגשנו סירה נוספת של ארבעה חבר'ה ישראלים בגילנו. גם איתם היה ממש נחמד לשבת בקוק- פיט ולהחליף טיפים. מצחיק לפגוש איש חיל- הים ששירת איתי בבסיס באילת על הסירה שלו ביוון, זה לא שהעולם קטן- אלא ארץ ישראל הקטנטנה.