יום רביעי, 20 באפריל 2016

דומיניקה אהובתי


"הפנינה הירוקה של הים הקריבי", זה הכינוי שהייתי בוחרת עבור האי הקסום הזה. קולומבוס העדיף אחרת. הוא עבר באונייתו ליד האי ביום ראשון ה- 3 בנובמבר 1493, ולכן העניק לאי את שמו כיום, דומיניקה (מלשון דומינגו- יום ראשון בספרדית).
עוד לפני שקולומבוס הגיע לצד הזה של העולם, בעצם עוד לפני שקולומבוס נולד, שם האי היה waitikubuli, משמע "גבוה הוא הגוף שלה" בשפתם של האינדיאנים שחיו פה. השם נובע מצורתו של האי הגעשי היוצא מהים הישר למעלה.


בניגוד לקולומבוס אנחנו הגענו ל Ruseau שבדומיניקה ביום שישי בערב לקראת החשיכה. יום שהתחיל מעונן חלקית שינה את פרצופו והפך לערב גשום זלעפות. מתמרנים כמיטב יכולתנו בין הסירות החשוכות במקום העגינה החדש והלא מוכר. מזג האוויר הקריבי יודע להפתיע כמו שרק הוא יודע, ובדיוק לפני חוקי מרפי.
מבנה החוף בRuseau  לא מתאים לעגינה נינוחה. אין טווח רחב בעומק רדוד מספיק שהעוגן יוכל להינעץ בו. קרקעית הים נראית כמדרון תלול היורד לעומק (מזכיר מאוד את תוואי השטח בחוף הדרומי של אילת). משב רוח אחד שיהיה חזק מהרגיל ו'קרוזה' עלולה להיגרר. לכן את הלילה העברנו במשמרות על העגינה המצ'וקמקת.

ביום למחרת ארטור ראה ששתי סירות פיצחו את שיטת העגינה האולטימטיבית, מיד עברנו ותפסנו את המקום הפנוי שהיה ביניהן. הטלת עוגן מהחרטום וקשירת חבל מהירכתיים לגזע עץ גדול ששכב על החוף ונראה יציב למדיי (עגינה ים- תיכונית).
עשינו הכרות עם השכנים הצרפתים מימין ועם השכנים הקנדים משמאל, וביררנו מה כדאי לעשות בחצר האחורית החדשה של 'קרוזה'.


באותו הבוקר הלכתי עצמאית לעיר. ההלם  התרבותי עבד ובגדול. רחובות מלאים בראסטפרים עם תסרוקות מגניבות, כביש צר עם תנועה ללא הפסקה שמבהילה בכל פעם מחדש, ותרנגולות מלוות באפרוחיהן שחוצות הלוך וחזור את הכביש. חוץ מכל זה... גם השפה השתנתה- חזרנו לפטפט באנגלית.

שוק הירקות של יום שבת


תכננו להישאר בדומיניקה מקסימום שבוע ימים, אך בסופו של דבר סגרנו שם שבועיים עמוסים במקומות מפוצצים בטבע טבעי כמעט לגמרי.

מפלי טרפלגר הם שני מפלים גבוהים מאוד, האחד ליד השני, מגיעים אליהם לאחר הליכה ג'ונגלית קצרה. הזדמנות מעולה לחפיפת ראש במים מתוקים! לפני כשנה עבר הוריקן בדומיניקה ושינה את פני המקום הזה. אומרים שלפני כן מפלי טרפלגר נראו אחרת לגמרי, ושהשיטפון שעבר שם הפיל עמו המון סלעים.

הלכנו בין הכפרים בשבילים שלצדיהם שתולים אינסוף סוגי פירות: פפאיה, בננה, אננס, פסיפלורה, אנונה, גויאבה, קוקוס, מנגו, אשכולית, אגוז מוסקט, קפה וה-קקאו בכבודו ובעצמו. קטיפת אגוז קקאו אחד לפחות הפכה למטרה עיקרית ראשונה.




עץ קפה


אפתח בעובדה מעניינת- בדומיניקה כמעט כולם מדריכי טיולים. גם אם הם בשיא עבודתם בג'ונגל, חותכים ענפים עם מאצ'טות ומגלגלים בולי עץ ממקום למקום, הם יכולים להפסיק הכל באמצע ולבוא ולשמש לך כמדריך. כנראה שזו עבודה מאוד משתלמת.
מיכל מיאכטה 'מאיה' ואני יצאנו לבקר באחד המקומות המדוברים בדומיניקה, 'האגם המבעבע'. למרות כל ההמלצות וההערות המאיימות על העמק שנקרא The valley of desolation  החלטנו שלא לקחת מדריך. כן, הבנו שאפשר לקבל כוויה חמורה מחלקי אדמה רותחת ומבעבעת שבדרך, ולאבד אצבע או שתיים במקרה הטוב, אנחנו כבר נסתדר. אך בפועל זה לא באמת היה כך, השתפנו. בפתח עמק האימים שהוזכר מעלה נכנסו לפתע ענני גשם ורוח חזקה עד מאוד, מרחוק נשמע רעש הבעבוע מהאדמה ולא היה ניתן לראות משהו לטווח רחוק מספיק. מצאנו מחסה מהגשם מתחת לעץ וחיכינו למושיע שיגיע.


לאחר עשר דקות המתנה הופיע מאחורינו מדריך בשם אלביס שמוביל את המטיילים האמריקאים שלו. צירפנו את עצמנו לקבוצה ויצא לנו אחלה של יום טיול, עם מדריך בקיא שפינק אותנו במסכת בוץ ובשכשוך במעיינות החמים שהיו בדרך.

הדרך הייתה יפיפה מלווה בנוף חדש עבורנו. בין ההרים הירוקים והגדולים צץ לו עמק מוזר שכזה, זורמים בו מים אפורים ושחורים המבעבעים בין סלעים צהובים ואדומים ומעלים עשן וריח חזק של גופרית. לאחר הליכה ארוכה ומהנה הגענו לאגם המדובר, שאכן היה מרשים מאוד! אגם גדול עם מים אפורים ובעבוע גועש ממרכזו.

בסופו של היום הודינו מאוד לאלביס המדריך 'גם יפה וגם חתיך' והבענו זאת בסכום כספי צנוע.







בצידה המזרחי של דומיניקה נמצא איזור אוטונומי באופן חלקי של ילידי השבט הקריבי, שאכלס בעבר מרבית מהאיים באזור (עד שהאירופאים הגיעו ויישבו את האיזור מחדש). הפנים של התושבים שם נראות שונה לגמרי מהאוכלוסיה הרגילה שנראית ברוב האי. הפנים שלהם בהירות יותר, העיניים מעט מלוכסנות, וגם לאף צורה שונה.
שוטטנו בין הכפרים והמטעים וראינו את שפע הפירות ה"רגיל" של האי. בדרך היה בית קטנטן בצבע ורדרד עשוי דיקטים שמחוץ לו גדל עץ קקאו. ניגשתי לבית כדי לברר איך קולים קקאו... למזלנו הגדול פגשנו איש מקסים שמיד פתח את דלתו והסביר בכיף גדול איך עושים זאת. בסופו של דבר, שאלה אחת קטנה הפכה לשעתיים נפלאות של אירוח אצל זוג מקומי שאפילו הכין לנו 'תה קקאו' אמיתי וטעים!
לצערי באותו הרגע התביישתי לבקש מהזוג הנחמד תמונה למזכרת. אפצה על זה בתמונה של 'אינדיאנית' מקומית מכינה סלים יפיפיים.




עברנו לעגון בעגינה הצפון מערבית של האי Porthmouth. גם שם טיילנו ונהננו מהנוף הדומיניקני. בדרך לעוד עץ פאפאיה נתקלנו באדם נחמד מאוד שכבר יצא לפנסיה, ואת זמנו החופשי מנצל לבניית סירות העץ הטיפוסיות של האי. הוא היה כל כך נחמד ונהנה להסביר לנו מכל הלב!



עוד מפל סתם ככה ב'אהלן אהלן':)


אי אפשר לעבור בדומיניקה בלי להיכנס לאינדיאן ריבר- נהר שנכנס בין העצים (שגם צולמה בו סצנה משודדי הקריביים).



קיבלנו הרבה המלצות על דומיניקה, ולכן ציפיתי להרבה. זה בדיוק מה שקיבלנו ואפילו יותר- היה מדהים.

יום שישי, 1 באפריל 2016

צרפת בקריביים- מרטיניק

ערב, מוסיקה באוויר, הפלגה במפרץ שקט מגלים, ומלא אורות עגינה של יאכטות המנצנצים ונראים כשמיכת כוכבים על גבי שמיים כהים... יכולנו לבקש יותר מזה בתור הפלגה האחרונה כצוות מורחב עם עודד וטל?

הגענו לסנט אן שבמרטיניק בערב יום שבת, ומיד לאחר עגינה שקטה ללא הנעת מנוע יצאנו לעיר. 
את רוב הזמן בגרנדינס העברנו באיים שמעטים האנשים שחיים עליהם אם בכלל. בסנט אן הקטנה שבמרטיניק היו כביש ומדרכה מסודרים, שלט דיגיטלי וכנסייה אחת גדולה. נכון שכיף להגיע למקומות מבודדים, אבל באותה המידה נחמד להתרענן בציוויליזציה (בייחוד כשהתרבות בה חדשה עבורנו).
התחלנו ללכת בעקבות המוסיקה...

כשהגענו למרכז העיירה התברר שהמוסיקה שנשמעה הייתה מ"מתחם הישיבה" של 'בוטקה' קטנטן שבו עומדים שני אנשים המריצים פס מהיר להכנת קרפים- גם מתוקים וגם מלוחים. קבוצת מתופפים מקומית ניגנה ברקע מוסיקה בסגנון קריולי (קריבי מקומי), ולא סתם באנגלית המוכרת... הם שרו בצרפתית!

עד כה הגענו עם קרוזה למדינות דוברות יוונית, איטלקית, ספרדית, פורטוגזית ואנגלית. פעם ראשונה שאנחנו מגיעים למדינה דוברת צרפתית. בינינו, התרגשתי לשמוע שפה חדשה באוויר.
במרטיניק כמו בצרפת יש ישנן שתי אופציות לתיירים: דברו צרפתית או שתשפרו את יכולות הפנטומימה שלכם, אז ברבע צרפתית ושלושת רבעי פנטומימה הצלחנו להזמין מנת קרפ לאדם. היה טעים!

לעומת אתרי השנירקול והחופים שלגרנדינס יש להציע, השווקים והמרכולים היו עלובים למדיי ועם זאת יקרים מהרגיל. ההתנזרות מגבינות ושוקולד ודיאטת "אורז & פסטה" היו בלתי נמנעות... אין פלא שעל היום השני שלנו במרטיניק הגענו למגה סופר-מרקט ומילאנו את העגלה בגבינות, באגט ועוד קצת גבינות.

ביומיים הבאים שכרנו רכב ויצאנו לחרוש את האי לאורכו ולרוחבו (טוב נו, עד כמה שאפשר להספיק בזמן מוגבל זה).

רום הוא המשקה האלכוהולי הנפוץ ביותר באיים הקריביים. לכן התחנה הראשונה שלנו הייתה מפעל רום כדי להבין איך מכינים אותו וגם לטעום קצת, קצת הרבה (אמא ואבא אני שתיתי רק מים).
הסבר קצרצר על תהליך ההכנה הארוך: בקריביים שטחים נרחבים של קנה סוכר. את קנה הסוכר החקלאים מספקים למפעלים לאחר שהם קוצרים אותו. התשלום שהם מקבלים יהיה בהתאם לאיכות הקנים.
לאחר הקצירה מובילים את הקנים במהירות למפעל. שם כותשים אותם עד שכמעט כל המיץ יוצא, ואת המיץ מכניסים להתססה. לאחר התהליך מרתיחים את המיץ עד שהאלכוהול מתאדה, מתעבה ועובר למיכלים מיוחדים. כך מתקבל רום לבן באחוז גבוה של 80%! אליו מוסיפים מים או חומרי טעם בהתאם למוצר הרצוי.





עודד הבננאי מתרשם מהבננות




נסענו בכבישים המתפתלים באיזור ההררי של האי, שלל עצים מסוגים שונים, האחד יוצא מתוך השני, אינסוף של ירוק. חלפנו מעל פלגי מים וברור שנכסנו לאחד (וגם מילאנו כמה בקבוקים! מים בחינם... איך נוותר?).

 










טל החליטה לפרוש לארץ והזמינה כרטיס טיסה. הספיקו לה כל שעות הים האלה... יותר מדיי טלטולים, שנירקולים וקפיצות בוקר למים. ניסיתי להבין... האם המים צלולים מדיי? כמות דגים מעבר לרגיל? הסירה לא מוצאת חן בעיניה?
סתם. כל מה שכתבתי פה הוא ההפך מהאמת, חוץ מזה שטל באמת הזמינה כרטיס טיסה. ככה לאחר שלושה חודשים נפרדנו ממנה בשדה בחיבוק ובנשיקה.



היום שלאחר מכן היה מעט מוזר, מאזן האנרגיות בסירה השתנה. ארבעה פחות אחת.

אשמור מעט מהרגשנות להמשך כי גם עודד החליט החלטה וקנה כרטיס טיסה לארגנטינה.



המשכנו לחופה המזרחי של מרטיניק. זהו הצד הפחות מתוייר של האי. יאכטה מאיה ואנחנו קופצים ממפרץ למפרץ ועד כה אנחנו הסירות היחידות באיזור. הביטוי "מדהים מדהים מדהים" הפך למוטו שלנו לאחרונה, איך אפשר שלא?

מפרצונים קטנים שנכנסים בין עצי המנגרובים מרובי השורשים מעניקים מים מאוד שקטים לעגינה.
הנפנו קייט מספר פעמים וגלשנו בכיף, פעם בלגונה רדודה ופרטית עבור שנינו, פעם בספוט יפהפה עם גלים המשקיף על מפרץ עצום וירוק, ופעם בין איים קטנטנים כשאנחנו עוברים בין מים שקופים ורדודים למים ירקרקים מצמחייה, ובין איים סלעיים לבין איים מלאים בעצים.










בפורים בקריביים מתחפשים לשודדי הקריביים (ועוד)




בזמן השהייה במרטיניק ארטור התחיל בפרויקט של בניית גלשן הידרופויל לקייט סרף.
מאחורי שתי התמונות האלה יש עוד הרבה עבודה קשה, וזו רק ההתחלה.



 

העובדה שאנחנו מטיילים כבר עשרה חודשים, ושכבר ביקרנו בסופר-מרקטים דיי הרבה לא מורידה מההתלהבות שלנו כלל. השוטטות במדורים בין הגבינות, הנקניקים, הפירות והממתקים עושה איכשהו קצת טוב בלב.. ובבטן.
ברוב הפעמים מרכז הקניות נמצא במרחק הליכה גדול מנקודת העגינה, וכך מצאנו את עצמנו הפעם חוזרים לסירה עם שני זוגות אופניים מועמסים בשקיות מהקניות האחרונות.



סלפי מהחתמת דרכונים ביציאה ממרטיניק... עוברים אי אחד צפונה לדומיניקה!