צרפת בקריביים- מרטיניק

ערב, מוסיקה באוויר, הפלגה במפרץ שקט מגלים, ומלא אורות עגינה של יאכטות המנצנצים ונראים כשמיכת כוכבים על גבי שמיים כהים... יכולנו לבקש יותר מזה בתור הפלגה האחרונה כצוות מורחב עם עודד וטל?

הגענו לסנט אן שבמרטיניק בערב יום שבת, ומיד לאחר עגינה שקטה ללא הנעת מנוע יצאנו לעיר. 
את רוב הזמן בגרנדינס העברנו באיים שמעטים האנשים שחיים עליהם אם בכלל. בסנט אן הקטנה שבמרטיניק היו כביש ומדרכה מסודרים, שלט דיגיטלי וכנסייה אחת גדולה. נכון שכיף להגיע למקומות מבודדים, אבל באותה המידה נחמד להתרענן בציוויליזציה (בייחוד כשהתרבות בה חדשה עבורנו).
התחלנו ללכת בעקבות המוסיקה...

כשהגענו למרכז העיירה התברר שהמוסיקה שנשמעה הייתה מ"מתחם הישיבה" של 'בוטקה' קטנטן שבו עומדים שני אנשים המריצים פס מהיר להכנת קרפים- גם מתוקים וגם מלוחים. קבוצת מתופפים מקומית ניגנה ברקע מוסיקה בסגנון קריולי (קריבי מקומי), ולא סתם באנגלית המוכרת... הם שרו בצרפתית!

עד כה הגענו עם קרוזה למדינות דוברות יוונית, איטלקית, ספרדית, פורטוגזית ואנגלית. פעם ראשונה שאנחנו מגיעים למדינה דוברת צרפתית. בינינו, התרגשתי לשמוע שפה חדשה באוויר.
במרטיניק כמו בצרפת יש ישנן שתי אופציות לתיירים: דברו צרפתית או שתשפרו את יכולות הפנטומימה שלכם, אז ברבע צרפתית ושלושת רבעי פנטומימה הצלחנו להזמין מנת קרפ לאדם. היה טעים!

לעומת אתרי השנירקול והחופים שלגרנדינס יש להציע, השווקים והמרכולים היו עלובים למדיי ועם זאת יקרים מהרגיל. ההתנזרות מגבינות ושוקולד ודיאטת "אורז & פסטה" היו בלתי נמנעות... אין פלא שעל היום השני שלנו במרטיניק הגענו למגה סופר-מרקט ומילאנו את העגלה בגבינות, באגט ועוד קצת גבינות.

ביומיים הבאים שכרנו רכב ויצאנו לחרוש את האי לאורכו ולרוחבו (טוב נו, עד כמה שאפשר להספיק בזמן מוגבל זה).

רום הוא המשקה האלכוהולי הנפוץ ביותר באיים הקריביים. לכן התחנה הראשונה שלנו הייתה מפעל רום כדי להבין איך מכינים אותו וגם לטעום קצת, קצת הרבה (אמא ואבא אני שתיתי רק מים).
הסבר קצרצר על תהליך ההכנה הארוך: בקריביים שטחים נרחבים של קנה סוכר. את קנה הסוכר החקלאים מספקים למפעלים לאחר שהם קוצרים אותו. התשלום שהם מקבלים יהיה בהתאם לאיכות הקנים.
לאחר הקצירה מובילים את הקנים במהירות למפעל. שם כותשים אותם עד שכמעט כל המיץ יוצא, ואת המיץ מכניסים להתססה. לאחר התהליך מרתיחים את המיץ עד שהאלכוהול מתאדה, מתעבה ועובר למיכלים מיוחדים. כך מתקבל רום לבן באחוז גבוה של 80%! אליו מוסיפים מים או חומרי טעם בהתאם למוצר הרצוי.

עודד הבננאי מתרשם מהבננות

נסענו בכבישים המתפתלים באיזור ההררי של האי, שלל עצים מסוגים שונים, האחד יוצא מתוך השני, אינסוף של ירוק. חלפנו מעל פלגי מים וברור שנכסנו לאחד (וגם מילאנו כמה בקבוקים! מים בחינם... איך נוותר?).

 

טל החליטה לפרוש לארץ והזמינה כרטיס טיסה. הספיקו לה כל שעות הים האלה... יותר מדיי טלטולים, שנירקולים וקפיצות בוקר למים. ניסיתי להבין... האם המים צלולים מדיי? כמות דגים מעבר לרגיל? הסירה לא מוצאת חן בעיניה?

סתם. כל מה שכתבתי פה הוא ההפך מהאמת, חוץ מזה שטל באמת הזמינה כרטיס טיסה. ככה לאחר שלושה חודשים נפרדנו ממנה בשדה בחיבוק ובנשיקה.

היום שלאחר מכן היה מעט מוזר, מאזן האנרגיות בסירה השתנה. ארבעה פחות אחת.

אשמור מעט מהרגשנות להמשך כי גם עודד החליט החלטה וקנה כרטיס טיסה לארגנטינה.

המשכנו לחופה המזרחי של מרטיניק. זהו הצד הפחות מתוייר של האי. יאכטה מאיה ואנחנו קופצים ממפרץ למפרץ ועד כה אנחנו הסירות היחידות באיזור. הביטוי "מדהים מדהים מדהים" הפך למוטו שלנו לאחרונה, איך אפשר שלא?

מפרצונים קטנים שנכנסים בין עצי המנגרובים מרובי השורשים מעניקים מים מאוד שקטים לעגינה.
הנפנו קייט מספר פעמים וגלשנו בכיף, פעם בלגונה רדודה ופרטית עבור שנינו, פעם בספוט יפהפה עם גלים המשקיף על מפרץ עצום וירוק, ופעם בין איים קטנטנים כשאנחנו עוברים בין מים שקופים ורדודים למים ירקרקים מצמחייה, ובין איים סלעיים לבין איים מלאים בעצים.

בפורים בקריביים מתחפשים לשודדי הקריביים (ועוד)

בזמן השהייה במרטיניק ארטור התחיל בפרויקט של בניית גלשן הידרופויל לקייט סרף.
מאחורי שתי התמונות האלה יש עוד הרבה עבודה קשה, וזו רק ההתחלה.

 

העובדה שאנחנו מטיילים כבר עשרה חודשים, ושכבר ביקרנו בסופר-מרקטים דיי הרבה לא מורידה מההתלהבות שלנו כלל. השוטטות במדורים בין הגבינות, הנקניקים, הפירות והממתקים עושה איכשהו קצת טוב בלב.. ובבטן.

ברוב הפעמים מרכז הקניות נמצא במרחק הליכה גדול מנקודת העגינה, וכך מצאנו את עצמנו הפעם חוזרים לסירה עם שני זוגות אופניים מועמסים בשקיות מהקניות האחרונות.

סלפי מהחתמת דרכונים ביציאה ממרטיניק... עוברים אי אחד צפונה לדומיניקה!