יום רביעי, 20 באפריל 2016

דומיניקה אהובתי


"הפנינה הירוקה של הים הקריבי", זה הכינוי שהייתי בוחרת עבור האי הקסום הזה. קולומבוס העדיף אחרת. הוא עבר באונייתו ליד האי ביום ראשון ה- 3 בנובמבר 1493, ולכן העניק לאי את שמו כיום, דומיניקה (מלשון דומינגו- יום ראשון בספרדית).
עוד לפני שקולומבוס הגיע לצד הזה של העולם, בעצם עוד לפני שקולומבוס נולד, שם האי היה waitikubuli, משמע "גבוה הוא הגוף שלה" בשפתם של האינדיאנים שחיו פה. השם נובע מצורתו של האי הגעשי היוצא מהים הישר למעלה.


בניגוד לקולומבוס אנחנו הגענו ל Ruseau שבדומיניקה ביום שישי בערב לקראת החשיכה. יום שהתחיל מעונן חלקית שינה את פרצופו והפך לערב גשום זלעפות. מתמרנים כמיטב יכולתנו בין הסירות החשוכות במקום העגינה החדש והלא מוכר. מזג האוויר הקריבי יודע להפתיע כמו שרק הוא יודע, ובדיוק לפני חוקי מרפי.
מבנה החוף בRuseau  לא מתאים לעגינה נינוחה. אין טווח רחב בעומק רדוד מספיק שהעוגן יוכל להינעץ בו. קרקעית הים נראית כמדרון תלול היורד לעומק (מזכיר מאוד את תוואי השטח בחוף הדרומי של אילת). משב רוח אחד שיהיה חזק מהרגיל ו'קרוזה' עלולה להיגרר. לכן את הלילה העברנו במשמרות על העגינה המצ'וקמקת.

ביום למחרת ארטור ראה ששתי סירות פיצחו את שיטת העגינה האולטימטיבית, מיד עברנו ותפסנו את המקום הפנוי שהיה ביניהן. הטלת עוגן מהחרטום וקשירת חבל מהירכתיים לגזע עץ גדול ששכב על החוף ונראה יציב למדיי (עגינה ים- תיכונית).
עשינו הכרות עם השכנים הצרפתים מימין ועם השכנים הקנדים משמאל, וביררנו מה כדאי לעשות בחצר האחורית החדשה של 'קרוזה'.


באותו הבוקר הלכתי עצמאית לעיר. ההלם  התרבותי עבד ובגדול. רחובות מלאים בראסטפרים עם תסרוקות מגניבות, כביש צר עם תנועה ללא הפסקה שמבהילה בכל פעם מחדש, ותרנגולות מלוות באפרוחיהן שחוצות הלוך וחזור את הכביש. חוץ מכל זה... גם השפה השתנתה- חזרנו לפטפט באנגלית.

שוק הירקות של יום שבת


תכננו להישאר בדומיניקה מקסימום שבוע ימים, אך בסופו של דבר סגרנו שם שבועיים עמוסים במקומות מפוצצים בטבע טבעי כמעט לגמרי.

מפלי טרפלגר הם שני מפלים גבוהים מאוד, האחד ליד השני, מגיעים אליהם לאחר הליכה ג'ונגלית קצרה. הזדמנות מעולה לחפיפת ראש במים מתוקים! לפני כשנה עבר הוריקן בדומיניקה ושינה את פני המקום הזה. אומרים שלפני כן מפלי טרפלגר נראו אחרת לגמרי, ושהשיטפון שעבר שם הפיל עמו המון סלעים.

הלכנו בין הכפרים בשבילים שלצדיהם שתולים אינסוף סוגי פירות: פפאיה, בננה, אננס, פסיפלורה, אנונה, גויאבה, קוקוס, מנגו, אשכולית, אגוז מוסקט, קפה וה-קקאו בכבודו ובעצמו. קטיפת אגוז קקאו אחד לפחות הפכה למטרה עיקרית ראשונה.




עץ קפה


אפתח בעובדה מעניינת- בדומיניקה כמעט כולם מדריכי טיולים. גם אם הם בשיא עבודתם בג'ונגל, חותכים ענפים עם מאצ'טות ומגלגלים בולי עץ ממקום למקום, הם יכולים להפסיק הכל באמצע ולבוא ולשמש לך כמדריך. כנראה שזו עבודה מאוד משתלמת.
מיכל מיאכטה 'מאיה' ואני יצאנו לבקר באחד המקומות המדוברים בדומיניקה, 'האגם המבעבע'. למרות כל ההמלצות וההערות המאיימות על העמק שנקרא The valley of desolation  החלטנו שלא לקחת מדריך. כן, הבנו שאפשר לקבל כוויה חמורה מחלקי אדמה רותחת ומבעבעת שבדרך, ולאבד אצבע או שתיים במקרה הטוב, אנחנו כבר נסתדר. אך בפועל זה לא באמת היה כך, השתפנו. בפתח עמק האימים שהוזכר מעלה נכנסו לפתע ענני גשם ורוח חזקה עד מאוד, מרחוק נשמע רעש הבעבוע מהאדמה ולא היה ניתן לראות משהו לטווח רחוק מספיק. מצאנו מחסה מהגשם מתחת לעץ וחיכינו למושיע שיגיע.


לאחר עשר דקות המתנה הופיע מאחורינו מדריך בשם אלביס שמוביל את המטיילים האמריקאים שלו. צירפנו את עצמנו לקבוצה ויצא לנו אחלה של יום טיול, עם מדריך בקיא שפינק אותנו במסכת בוץ ובשכשוך במעיינות החמים שהיו בדרך.

הדרך הייתה יפיפה מלווה בנוף חדש עבורנו. בין ההרים הירוקים והגדולים צץ לו עמק מוזר שכזה, זורמים בו מים אפורים ושחורים המבעבעים בין סלעים צהובים ואדומים ומעלים עשן וריח חזק של גופרית. לאחר הליכה ארוכה ומהנה הגענו לאגם המדובר, שאכן היה מרשים מאוד! אגם גדול עם מים אפורים ובעבוע גועש ממרכזו.

בסופו של היום הודינו מאוד לאלביס המדריך 'גם יפה וגם חתיך' והבענו זאת בסכום כספי צנוע.







בצידה המזרחי של דומיניקה נמצא איזור אוטונומי באופן חלקי של ילידי השבט הקריבי, שאכלס בעבר מרבית מהאיים באזור (עד שהאירופאים הגיעו ויישבו את האיזור מחדש). הפנים של התושבים שם נראות שונה לגמרי מהאוכלוסיה הרגילה שנראית ברוב האי. הפנים שלהם בהירות יותר, העיניים מעט מלוכסנות, וגם לאף צורה שונה.
שוטטנו בין הכפרים והמטעים וראינו את שפע הפירות ה"רגיל" של האי. בדרך היה בית קטנטן בצבע ורדרד עשוי דיקטים שמחוץ לו גדל עץ קקאו. ניגשתי לבית כדי לברר איך קולים קקאו... למזלנו הגדול פגשנו איש מקסים שמיד פתח את דלתו והסביר בכיף גדול איך עושים זאת. בסופו של דבר, שאלה אחת קטנה הפכה לשעתיים נפלאות של אירוח אצל זוג מקומי שאפילו הכין לנו 'תה קקאו' אמיתי וטעים!
לצערי באותו הרגע התביישתי לבקש מהזוג הנחמד תמונה למזכרת. אפצה על זה בתמונה של 'אינדיאנית' מקומית מכינה סלים יפיפיים.




עברנו לעגון בעגינה הצפון מערבית של האי Porthmouth. גם שם טיילנו ונהננו מהנוף הדומיניקני. בדרך לעוד עץ פאפאיה נתקלנו באדם נחמד מאוד שכבר יצא לפנסיה, ואת זמנו החופשי מנצל לבניית סירות העץ הטיפוסיות של האי. הוא היה כל כך נחמד ונהנה להסביר לנו מכל הלב!



עוד מפל סתם ככה ב'אהלן אהלן':)


אי אפשר לעבור בדומיניקה בלי להיכנס לאינדיאן ריבר- נהר שנכנס בין העצים (שגם צולמה בו סצנה משודדי הקריביים).



קיבלנו הרבה המלצות על דומיניקה, ולכן ציפיתי להרבה. זה בדיוק מה שקיבלנו ואפילו יותר- היה מדהים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה