יצאנו ממיורקה לכיוון איביזה. התחזית צפתה רוח מזרחית שאמורה לדחוף אותנו מהגב הישר ליעד. בפועל, נכנסנו לשדרת עננים ארוכה שנפרשה בדיוק בכיוון אליו רצינו להפליג (מימיננו ומשמאלנו השמיים היו נקיים לגמרי). מתחת לעננים המוזרים הללו לא נשבה רוח כלל, אך כשיצאנו מהאיזור המקולל, קיבלנו 15 קשרים נקיים שנתנו לנו מהירות הפלגה נוחה מאוד.
דרומית לאיביזה נמצא אי קטן שנקרא פורמנטרה, הגענו אליו בחמש בבוקר ועגנו מערבית אליו כך שקיבלנו הגנה מלאה מהגלים המגיעים ממזרח. היה נעים לעגון ללא טלטולים לאחר שבוע "מטולטל" במיורקה.
בבוקר התעוררנו לתוך מפרץ מלא במגה יאכטות. מגה יאכטות הן סירות (מנועיות בעיקר, אך יש גם מפרשיות) מפוארות, מצוחצחות וגדולות, שמתופעלות על ידי צוות קבוע העובד עבור בעלי הסירה (הצוות כולל מלצרים, ימאים, סקיפר וכד') . במהלך היום איזור העגינה פחות רגוע מאשר בלילה. סירות המנוע שעוברות באיזור (מגה יאכטות, הסירות הקטנות שלהם ועוד נספחים) משאירות מאחוריהן גלי ירכתיים שמטלטלים את הסירה למספר רגעים שבהם זה מרגיש כאילו נכנסנו לסערה בלב ים, עד כדי כך שעלינו להחזיק בדברים על מנת שלא יחליקו מהשולחן.
אחר הצהריים ירדנו לראות את האי מקרוב. חלקו הצפוני צר וארוך, חופו חולי וסלעי למחצה, וחלק משפת הים מלאה בשברי קונכיות ורודים שנותנים לחוף צבע ורדרד. גם שם כמו בחופים האחרונים שיצא לנו לבקר בהם, העדיפות היא להשתזף בעירום- בגדים זה פסה באירופה.
ביום שלמחרת עברנו לצידו השני של האי בהתאם לתחזית (רצינו הגנה טובה מהגלים), וכך גם עגנו ליד "שוטי" ו"מאיה" שהגיעו באותו הבוקר. הדרך לקחה ארבעים דקות של הפלגה, ואף הצלחנו להעלות טונה קטנה בחכתנו.
העברנו עם שתי המשפחות שני ערבים של ארוחות ערב מלאות באווירה טובה.
באחד מן הימים אף גלשנו ממש בצמוד לסירה. היות והמים צלולים למדיי, ניתן להעיף מבט מטה תוך כדי הגלישה ולראות את הקרקעית.
בכל עיר בה אנו מבקרים אחד מן הדברים הבאים חייב לקרות (סעיף 2 הוא האהוב עליי):
1. ביקור בשנדלרי (חנות ציוד ליאכטות).
2. ביקור בסופר המקומי (קניות גדולות או קטנות בהתאם לאורך ההפלגה).
3. שוטטות ללא מטרה לאורך הרחובות.
באיביזה, שאליה הגענו מיד לאחר היומיים בפורמנטרה, כל הסעיפים התקיימו.
ביקרנו בשנדלרי, שממנה הסיכוי לצאת בידיים ריקות הוא קלוש (גם אם ארטור החליט לקנות הפעם רק קרסים לחכה). נסענו על אופניים לסופר מרקט העצום עם שני תיקים ריקים על הגב, וחזרנו עם שני תיקים מפוצצים ושני שקים מלאים בשקיות קטנות (בהצלחה עם המסע חזרה לסירה). ולסיום, שוטטנו ללא מעש או מטרה כלשהי לאורך רחובות העיר (כשתוך כדי חיפשנו ארוחה מפסקת טובה עבורי לקראת ערב יום כיפור).
יצאנו בבוקר לכיוון היבשת של ספרד. עוד לא החלטנו היכן נעצור: קרטחנה, אלמריה או מלגה, נחליט תוך כדי תנועה בהתאם לתחזית. איך נוכל לראות את התחזית אתם שואלים? היתרון הפעם הוא שההפלגה המתוכננת תהיה לעיתים בצמוד לחוף כך שנוכל לקלוט אינטרנט ולהעלות את התחזית לימים הקרובים.
טרם היציאה התחזית נראתה מעולה, רוח מזרחית בין חמישה עשר לעשרים וחמישה קשרים, שתדחוף אותנו מערבה בימים הקרובים. אממה, הרגשנו שצחקו לנו בפנים, הרוח נפלה עוד לפני שהספיק לרדת הלילה הראשון. כך העברנו מספר ימים של ג'עג'וע ברוח חלשלושה, והגענו לממוצע של עשרים מייל בעשרים וארבע שעות (פחות מקצב התקדמות של הולך רגל ממוצע). ניצלנו את הרוגע לבישול מושקע של הדגים שתפסנו, צפייה בסרטים במשמרות, עבודה על הסירה, ביקור ארוך של דולפינים וביקור קצרצר של לוויתן!
כל פס רוח שהגיע ונראה על פני המים נתן לנו תקווה שהיא עוד תיכנס ותנשוב! כל כך ציפינו לה, שהחלטנו לא לעצור באמצע... וככל שהזמן עבר התכווננו על הגעה לגיברלטר ולא לשום נמל אחר שבדרך.
בלילה האחרון, כשכבר היינו 80 מייל מגיברלטר, ראינו שבלילה אמורה להיכנס רוח מזרחית חזקה שתיגע בשלושים קשרים (להזכירכם, אנחנו אוהבים רוח שנושבת מהגב ודוחפת אותנו). העניין היה, שככל שמתרחקים מהחוף כך גם הרוח עולה, ולנו נמאס מימים רצופים של רוח חלשלושה... אז הנענו מנוע והפלגנו ישירות דרומה על מנת להתרחק מהחוף ולהגיע לרוח.
כבר שעתיים שהפלגנו על מנוע, הסוול היה כבר גבוה, אך הרוח עוד לא נכנסה. לא הייתה לנו ברירה אלא להמשיך ולתת חצי שעה נוספת של מנוע. החושך החל לרדת ובשעה טובה הרוח הראתה את ניצניה. פתחנו מפרשים, ושמנו חרטום על גיברלטר. בכדי לייעל את ההתקדמות שלנו עברנו להפלגה ברוח מלאה (פרפר- ראשי בצד אחד וחלוץ בצד שני), שנתנה שני יתרונות: האחד הפלגה עם הגב לגלים ככל הניתן- מה שהוסיף לנוחות, והשני הפלגה ישירות ליעד ללא זיג זגים.
כדי להפליג בפרפר, יש לחבר מוט שמצד אחד מותח את פינתו האחורית של החלוץ ומצד שני נתמך בתורן. ארטור ה"אמיץ לב- ארי" ניגש לחרטום ונהנה מגלים של שלושה מטרים תוך כדי חיבור המוט (כמובן כשהוא היה קשור ברתמת חיים), אני הייתי על ההגה וניסיתי להוריד את הדופק.
הרוח הייתה חזקה אך כך גם הזרם הנגדי שהגיע מכיוון מיצרי גיברלטר. נוצר מצב שהפלגנו במלאה ברוח של 25-30 קשרים, וגלים עד שלושה מטרים שדוחפים מהירכתיים, אך הזרם האט אותנו למהירות ממוצעת של 3 קשרים עלובים. הגענו לבוקר, אחרי לילה דיי קשוח עם מעט גשם שעבר מעלינו. הרוח נפלה בצהריים המוקדמים ולנו נשאר רק גל גבוה שמטלטל בעוצמה את הסירה... ואותנו. אחרי השלמה עם המצב, הבנו שאין מנוס והנענו שוב מנוע לשלושים מייל שנותרו עד לגיברלטר.
אנקדוטה שהבנתי בליל ההפלגה האחרונה: כשהתנאים פחות טובים ואף מעט מלחיצים ולא נעימים, תמיד נחמד להמציא שיר על המצב (להציג אותו בפני ארטור בכלל היה משעשע).
לסיכום הפרק, הבנו שההפלגה הארוכה הייתה שווה כל שעת מנוע, טיפת גשם וגל גדול, ברגע שהופיע מולנו סלעה העצום של גיברלטר, כשמעליו ענן קטן בודד.
