תחנה אחרונה בסרדיניה לפני ההפלגה לבלאריים הייתה בעיר פולה Pula. עגנו במפרץ עם עוד יאכטה אחת בלבד. ירדנו לחוף
ונסענו עם האופניים למרכז העיר, ושם חתמנו את השהייה (הקצרצרה) באיטליה עם פיצה
וגלידה איטלקיות ואחרונות בהחלט לביקור.
בבוקר שלפני היציאה (כשכבר היינו הסירה היחידה בנקודת העגינה) דולפין קפץ
לביקור! הוא שחה ממש קרוב אלינו בתוך המפרץ שהיה מלא באצות, וכנראה הגיע כדי לנשנש
דגיגונים. הוא היה גדול והיה לו חתך דיי גדול בסנפיר... אז החלטנו שהוא דולפין ותיק בים. אחרי שבפרק הקודם ארטור ניסה לתפוס אותי בתמונה עם דולפין מהחרטום, הפעם יצאה
גרסה מוצלחת יותר.
יצאנו לכיוון מערב לאיים הבלריים. התחזית צפתה רוח מזרחית עד 20
קשרים, אז החלטנו שלא לוותר על ההזדמנות לקבל רוח חזקה מהגב, למרות שהיו צפויים
גלים עד גובה של שני מטרים. היממה הראשונה הייתה רגועה, רוח נעימה שלעיתים נחלשת
וים נוח. ביממה השנייה הרוח עלתה כפי שהיה צפוי, ואיתה גם הים. טסנו קדימה וגלשנו
על הגלים עם הסירה (6 קשרים, ונגיעות ב7-8 קשרים כשיורדים על הגלים, זה ממש מהר עבור
'קרוזה'). למרות שהים עלה הרגשנו ממש בנוח. עוד בתחילת ההפלגה התקנו את הגה הרוח בפעם הראשונה מאז שיצאנו מהארץ, וכך לא היינו צרכים לתפוס הגה בכלל, ללא כל תלות בחשמל.
הגה רוח הוא התקן ששמים בירכתי הסירה, והוא
שומר שהסירה תפליג בכיוון קבוע ביחס לרוח. הגה הרוח מורכב משני חלקים עיקריים- האחד הוא מדף ההגה שנמצא מתחת למים והשני הוא מעין כנף שנמצאת מעל המים. הכנף חשה בסטייה, מסובבת את מדף ההגה שמיד לאחר מכן מסובב את הסירה. כך ללא הפסקה, מתיקון לתיקון- הסירה שומרת כיוון... היתרון הגדול בעניין הוא שאין כל צורך בחשמל.
בהמשך ההפלגה שמנו לב שהרוח מגיעה בדיוק מהגב שלנו, ולכן אנו נאלצים
לזגזג בזווית של 40 מעלות לכיוון הרצוי (מה שמאריך את הדרך במספר שעות). לארטור הייתה מוטיבציה גבוהה להפליג יעיל יותר... אז
הוא סידר לנו הפלגה בפרפר ברוח מלאה. מה הכוונה? ראשי בצד אחד, חלוץ בצד שני, וכך
מפליגים ממש עם הגב לרוח. זאת אומרת, שבמידה ואנחנו רוצים להפליג מערבה, והרוח
מגיעה ממזרח, ניתן להפליג ישירות לכיוון.
לאחר שלושה ימים ושלושה לילות בים הגענו לפנות בוקר למאון, עיר הבירה
של מינורקה. מאון נמצאת עמוק בתוך נמל טבעי גדול. עגנו בתחילת הנמל הגדול במרחק של כשני מיילים מהעיר עצמה, ונכנסנו לישון! ביום שלמחרת יצאנו להסתובב
בעיר המהממת. היינו רעבים לנשנש ארוחה קלילה וזולה, אך זה לא היה פשוט שם כי כל
המקומות נפתחים בשעה מאוחרת לפי לוח הזמנים של הסיאסטה של הספרדים.
את הימים הבאים העברנו במאון, שני לילות בעגינה במפרץ ולילה נוסף
בעגינה במרינה (רציף צף מול העיר שניתן למלא שם מים, להטעין מצברים, להתקלח במקלחת
מאולתרת שנמצאת על הרציף והכי חשוב- לקבל באגט על הבוקר) כל התענוג עלה לנו 50
יורו... חוויה חד פעמית במטרה למלא מים.
ערב אומנים במאון העתיקה
איזה כיף לעגון בצמוד לרציף פעם ב...!
יום שלם של גשם ושל רוחות משתנות במפרץ במאון
באחר הבקרים במפרץ, התעוררתי וראיתי שבמפרץ שלנו עוגנת הקטמרן
"שוטי" (עליה מפליגה משפחה ישראלית שיצרנו עימה קשר שבוע לפני כן).
החלפנו כמה מילים, ובערב שלמחרת ישבנו איתם ועם משפחה נוספת מהקטמרן
"מאיה" לארוחת ערב עם אווירה מעולה.
בונוס נוסף שקיבלנו מ"שוטי" מעבר לערב כיף, הוא שדרוג
לדינגי שלנו. מעכשיו לא מפליגים יותר עם תחתית רטובה, ויוצאים לחוף עם נעליים
יבשות... קיבלנו מהם דינגי חמודה!
מדהים , תהנו זוג צעיר, תפליגו בשלום....
השבמחקמדהים , תהנו זוג צעיר, תפליגו בשלום....
השבמחק