נכנסים לטרופיים- קאפו ורדה

יצאנו מטנריף היישר לאיזור התיעול שנמצא בין שני האיים (טנריף וגרנד קנריה). המעבר היחסית צר ביניהם מעצים את הרוח, והיו לנו פיקים שהגיעו עד לארבעים קשרים. קיבלנו מופע דולפינים שמתעלה על זה שהציעו בפארק המים באי, ובשבריר שנייה קלטנו עשרות חוצים את הגלים הקצרים במהירות על.

בשלושת הימים הראשונים הרוח הגיעה לשלושים קשרים ולא הפסיקה לשרוק. הגלים הגיעו מכל מיני כיוונים וטלטלו את קרוזה לכאן ולכאן. מאוד רצינו לשחק שש- בש כי רק לאחרונה למדנו את החוקים, אבל התנאים לא אפשרו זאת. ניסינו להקים מחסה בין שמיכות שימנע מהרוח להעיף את החיילים, אך כל זה היה לשווא.

לאחר שלושה ימים, כשכבר הספקנו להיות תשושים מהתנועה הבלתי פוסקת של הסירה בין הגלים הקצרים, הרוח והים החלו להירגע, ואיתם גם השרירים. מצב הרוח עלה ולוח השש- בש נפתח בשנית!

לאי סאל של קאפו ורדה הגענו כשעה לפני האור הראשון, ומשכנו את הזמן בזגזוגים הלוך חזור בהמתנה לנצנוץ השמש.

השריית קטניות בבקבוקים במקום בסיר כשהסירה מיטלטלת 

הרדיו הקאפו ורדאי התנגן בסירה, ועוד לפני שירדנו לחוף שאבנו קצת מהאטמוספירה המקומית, שירים בפורטוגזית עם נגיעה אפריקאית.

יצאנו לסיבוב בעיירה פלמירה. עוד לא ביקרנו במקום כזה במסעותינו לאורך חופי הים התיכון. כולם שחורים (לא ממבט גזעני חס וחלילה), ילדות מלאות בצמות מדויקות עם חרוזים צבעוניים, נשים מסתובבות עם סלים על הראשים וכלבים משוטטים ללא בעלים.

כיוון שאין קו מים בעיר התושבים מביאים מים הבייתה בג'ריקנים גדולים אותם כולם ממלאים במקום אחד מרכזי. כמו שיש תחנה מרכזית למילוי מים, ישנה גם מקלחת ציבורית, ורואים אנשים הולכים וחוזרים עם שמפו ביד אחת ומגבת ביד השנייה.

יום אחד הספיק לנו בפלמירה, אחרי הכל קשה להרגיש בבית כשצבע העור שלך שונה מכולם. הרמנו עוגן והמשכנו דרומה לעיירת נופש תיירותית (בטוב טעם) שנקראת סנטה מריה. בדרך חלפנו על חוף חולי יפיפה שנתן הקדמה קלה למה שחיכה לנו שם.

כלל מרכזי בעגינה הוא שחרטום הסירה תמיד יפנה לכיוון הרוח. בשני הלילות הראשונים היטלטלנו כהוגן, ונוצר מצב שהרוח והגלים לא הגיעו מאותו הצד. כשהגלים מגיעים מהדופן תנודת הסירה גדולה משמעותית מאשר כשהם מגיעים מהחרטום (או מהירכתיים). לכן בלילה השלישי השתמשנו בפטנט ימאים מוכר- שמירת החרטום אל מול הגלים ולא אל מול הרוח באמצעות הוצאה של שני חבלים מנקודה בשרשרת העוגן, אחד מחברים לחרטום והשני לירכתיים. כך ניתן לשחק עם אורכי החבלים ולייצב את חרטום הסירה לתוך הרוח.

מצאנו לנו לחציית האוקיינוס השלמת צוות שלא יכולנו לבקש יותר טוב ממנה. שני החברים שיצאו איתנו מהארץ לפני חצי שנה חוזרים אלינו! אז את טל ואת עודד קיבלנו יפה יפה עם שלטים בשדה התעופה של סאל.

האי סאל ידוע במקום אטרקטיבי לגולשי קייט ורוח. הוא מציע מספר חופים בהם נושבת רוח מספר חודשים רצופים בשנה. שם מתגורר ומנהל מועדון גלישה אחד מגולשי הקייט הטובים בעולם (MITU). בנוסף, ישנו מקום באי הנקרא PUNTA PRETA שהוא אחד ממקומות הגלישה המפורסמים לגולשי רוח וקייט בגלים. הרוח נושבת מכיוון החוף ומסדרת את הסוול שמגיע מהאוקיינוס. 

הימים האחרונים בסנטה מריה היו מאוד מיוחדים עבור כולנו. ארטור נהנה כמו שלא נהנה באף יום גלישה בחייו, תנאים מושלמים עם הגלים והרוח, כשהוא מוקף בכמה מהגולשים הטובים בעולם. עודד גלש בגלים המיוחדים, איטקין נהנתה מהגלים שעלו מטרים ספורים מהמקום בו עגנו, ואני נהנתי בטירוף מיום גלישה עם עצמי בחוף של גולשי הקייט.

אחרי סאל הגענו לעיר מינדלו בסאו ויסנטה, לשהייה קצרה במרינה לפני שיוצאים לחצייה. מינדלו שונה מסנטה מריה, יותר אנשים ומבנים. מצאנו שם כמה מסעדות מקומיות שמגישות ארוחות מעולות במחיר שלא עולה על 3 יורו.

ציפינו לחוסר גיוון בכל עניין המזון פה, אך הופתענו לטובה. מבחינת מוצרים יבשים של פחיות שימורים, קטניות, שוקולדים, עוגיות וכד' ניתן להסתדר מעולה במילוי המחסנים שלנו (כמובן שבקנריים המחירים היו טובים יותר). מבחינת ירקות ופירות, כדי לקנות את הסחורה הטובה יש לערוך סקר שוק בשוק הירקות (בכל דוכן הפירות והירקות נמצאים בשלב אחר של חייהם).

בקאפו ורדה גדלה וחיה זמרת מפורסמת שאפילו ביקרה בארץ פעמיים- Cesaria Evora. בערב לפני האחרון שלנו במינדלו התקיימה תהלוכה לזכרה. נגני גיטרה הובילו עשרות מתושבי העיר לביתה ולמקומות אליהם אהבה ללכת תוך כדי נגינה של הנגנים ושירה של כולם. כל הקבוצה הגדולה הזו עצרה לעיתים כשכולם סובבים את הנגנים וממשיכים לשיר ולרקוד. בסיטואציות כמו אלה אני אוהבת לעשות לרגע 'זום אאוט' וכאילו להסתכל מהצד על מה שמתרחש. כמעט ולא שמתי לב שאנחנו עומדים כולנו בין בתים ישנים ומתקלפים, ברחוב ישן בפאתי העיר. ההרגשה חילחלה לתוך הבטן, היה מרגש. להיכנס לתוך אירוע חברתי שנוגע להמון אנשים שחיים בצד אחד של הכדור נתן צביטה קטנה בלב, העולם כל כך גדול ויש עוד מה לראות, ללמוד ולהבין.

קצת מההכנות לחצייה:

הבקרים שלנו, באופן קבוע, נפתחים בקפה או בתה פלוס עוגיות בסלון בסירה. גילינו שהכי כיף לצאת להפלגה מיד לאחר בוקר כזה. בתכנון, זה בדיוק מה שנעשה מחר. נתראה בקריביים.