25.5.15
יצאנו לכיוון קסטלוריזו ב-19:30.
את השעתיים הראשונות עשינו בהפלגה על מנוע, כדי שנוכל
להספיק להטעין את הטלפונים והמחשב, וגם להגיע לעשות התקדמות גדולה יותר לפני
שנתחיל לגלסס ברוחות קדמיות.
עשר דקות לאחר היציאה וההתייצבות על הקורס ירדתי למטבח
להכין ארוחת ערב קלילה וטעימה הכוללת צנימים על המחבת בשמן זית ורוזמרין, גבינת פטה
בבלסמי ושמן זית, רצועות מלפפונים וטחינה מוצלחת מאוד מעשה ידי עודד.
סופסוף התרגלתי לים ויכולתי להיכנס לקבינה ולבשל. מדהים איזו הרגשה שונה מן הקצה אל הקצה לעומת היום הראשון של ההפלגה, שבו בקושי יכולתי להיות חמש שניות בקבינה, כי ההרגשה הלא נעימה מטלטולי הגלים ישר נכנסה בי.
סופסוף התרגלתי לים ויכולתי להיכנס לקבינה ולבשל. מדהים איזו הרגשה שונה מן הקצה אל הקצה לעומת היום הראשון של ההפלגה, שבו בקושי יכולתי להיות חמש שניות בקבינה, כי ההרגשה הלא נעימה מטלטולי הגלים ישר נכנסה בי.
26.5.15
30 מייל ב-24 שעות- בעקבות תחזית לרוח מזרחית נפתח חלון
הזדמנויות מצומצם להפליג צפון מערבה אל עבר התחנה הראשונה ביוון – האי קסטלוריזו.
קיטענו את ההפלגה למספר שלבים: ראשית היה עלינו לעבור את מפרץ לימסול ולהפליג נגד
הרוח עד קו רוחב פאפוס (עיר נמל קפריסאית מוכרת בקרב שייטים ישראלים). שנית,
להפליג על מנוע כ30 מייל בזמן שהרוח התאפסה והתחילה לשנות כיוון. המקטע השלישי היה
להפליג ברוח גבית על עבר טורקיה והמקטע האחרון הוא להפליג שוב פעם נגד הרוח בהסתרה
מסוימת של החוף הטורקי עד הגעה לתחנה הסופית, קסטלוריזו. סה"כ 4 ימי הפלגה.
המקטע הראשון על הנייר נראה פשוט – הפלגה בזיגזגים
(גאלסים בשפת השייטים) בזווית של כ70 מעלות לרוח. בים היה סיפור אחר לגמרי.
ההתקדמות האיטית נגד הרוח והזרם החזק מרגישים כמו נצח. על כל מייל שהיה עלינו
להתקדם במעלה הרוח הפלגנו כמעט בשלושה זיגזגים. בניגוד להפלגות אחרות שביצענו בעבר
בהן היינו רגילים למהירות של 4.5 קשרים (בשיקלול גס 100 מייל ביממה) הצלחנו להתקדם
במקטע הזה רק 30. להוסיף על כך שבמהלך כל שעות היממה הספקנו לחוות עוצמות רוח של
בין 5 ל20 קשרים, דבר המחייב עבודה רצופה על הסיפון של צימצום והתאמת גודל המפרש
לעוצמת הרוח (כשהרוח מתחזקת נדרש להקטין את גודל המפרש ולהפך). אבל בעולם הים כמו
בחיים, לפעמים הרוח בעדך ולפעמים נגדך, תמיד צריך לשמור על כיוון התקדמות חיובי
לכיוון המטרה.
27.5.15
72 מייל מקסטלוריזו,יוון. בקרוב נסגור 2 יממות בים מאז שיצאנו מקפריסין.
הרוח המזרחית שהייתה צפויה, החלה לעלות בסביבות השעה שתיים בלילה. עבורינו זו רוח טובה היות וכיוון ההפלגה שלנו הוא לצפון מערב. כשהרוח מגיעה מהגב לסירה קל יותר להתקדם קדימה, מאחר והיא לא צריכה להילחם ברוח. בניגוד להפלגה באמצעות רוח שמגיעה מלפנים. ברוח זו (קדמית) על הסירה יש עומס רב יותר, ההטייה שלה גדולה יותר, ויותר מכל, במידה והרוח מגיעה מהנקודה אליה אנו רוצים להגיע, אין אפשרות להפליג ישירות עם החרטום לרוח, אלא רק בזווית מסויימת (אצלינו הזווית המירבית שניתן להפליג בה לכיוון הרוח היא 60 מעלות). אם הצלחתם להבין, עניין זה מאריך את הדרך במיילים נכבדים כיוון שמפליגים בזיג זגים.
בסביבות השעה שבע בבוקר איטקין העירה אותי למשמרת כי הרוח שהייתה צפון מזרחית החלה לקבל רכיב מזרחי יותר. לאט לאט ראינו את הברבורים שהחלו להתרבות על המים (ברבורים הם הקצף הלבן שרוח חזקה יוצרת על הגלים. לכן, ברבורים באופק= רוח שעולה). מהירות הסירה המופיעה בצג הGPS החלה לעלות, מארבעה קשרים בממוצע הגענו לפיקים של שמונה קשרים לפרקים (רק לשם האינדיקציה, "קרוזה" שלנו בנויה למקסימום בטיחותי של מהירות 6 קשרים). בקיצור, נכנסה להרוח של 30 קשר!
כשהרוח עולה מעבר לעוצמה מסויימת (עוצמה שמשתנה כתלות בזווית ממנה הרוח מגיעה) יש לצמצם מפרשים. בכך העומס על הסירה והמהירות שלה ירדו. הראשי שלנו היה כבר מצומצם, אז הערנו את ארטור כדי שנצמצם חלוץ ונוריד מאסף. במהלך היום הים החל לעלות עד לגובה גלים שלושה מטרים שהגיעו אלינו מזוויות שונות. מצב הים היה בופור 7-8.
במזג אוויר שכזה תמיד חייב להיות מישהו על ההגה כדי שיוכל לתמרן כמו שצריך בין הגלים. תמיד צריך להיות ברמת ריכוז גבוהה ולשים לב לים. אם לא, מישהו עלול לחטוף שפריץ.
לקראת הצהריים רצינו להשיג תחזית מדוייקת להמשך היום (אנחנו הסתמכנו על מה שראינו באינטרנט יומיים לפני כן). הפעלנו את הטלפון הלוויני כדי לבקש מחבר עזרה בעניין. עוד לפני שניסחנו את ההודעה, ראינו בתיבת ההודעות הנכנסות דיווח מזג אוויר מיורם איטקין (אבא של טל), כולל המלצה של תכנון הפלגה. מדהים!
עוד לא יצא לנו לאכול ארוחה טובה היום (והאמת,שבשבוע האחרון התרגלנו ללפחות אחת כזו ביום),כי מצב הים לא איפשר עבודה נוחה במטבח. גלים גבוהים שמגיעים מכיוונים משתנים לא עוזרים בעניין, וגם התאבון לא כל כך גבוה.
בכל מקרה, אמרנו שנבשל פתיתים. בהזדמנות זו אספר קצת על הבישול בזמן הפלגה. דמיינו לכם שהריצפה עליה אתם עומדים נמצאת בהטייה תמידית, ובמשך כל זמן שאתם חותכים, מטגנים, מרתיחים מים וכד' עליכם להתייצב מרגל לרגל עפ"י ההטייה והתנודות. כשכל כמה זמן מגיע פתאום גל שלא צפיתם ואתם מתעופפים לכם לצד השני של המטבח במידה ולא הספקתם לאחוז בדבר. זו הסיבה שבכלי שייט הכיריים נמצאים על ציר אמצעי ובאמצעותו מתאימים עצמם לזווית בה הסירה נמצאת, כדי שהסירים לא יעופו בכל טילטול שמגיע.
בסופו של דבר, הפתיתים יצאו ממש טעימים. לא בטוחה אם זה בגלל שהיינו רעבים מהבוקר או שבאמת הצלחתי.
כוסית לכבוד ה-100 מייל מקסטלוריזו:
27.5.15
72 מייל מקסטלוריזו,יוון. בקרוב נסגור 2 יממות בים מאז שיצאנו מקפריסין.
הרוח המזרחית שהייתה צפויה, החלה לעלות בסביבות השעה שתיים בלילה. עבורינו זו רוח טובה היות וכיוון ההפלגה שלנו הוא לצפון מערב. כשהרוח מגיעה מהגב לסירה קל יותר להתקדם קדימה, מאחר והיא לא צריכה להילחם ברוח. בניגוד להפלגה באמצעות רוח שמגיעה מלפנים. ברוח זו (קדמית) על הסירה יש עומס רב יותר, ההטייה שלה גדולה יותר, ויותר מכל, במידה והרוח מגיעה מהנקודה אליה אנו רוצים להגיע, אין אפשרות להפליג ישירות עם החרטום לרוח, אלא רק בזווית מסויימת (אצלינו הזווית המירבית שניתן להפליג בה לכיוון הרוח היא 60 מעלות). אם הצלחתם להבין, עניין זה מאריך את הדרך במיילים נכבדים כיוון שמפליגים בזיג זגים.
בסביבות השעה שבע בבוקר איטקין העירה אותי למשמרת כי הרוח שהייתה צפון מזרחית החלה לקבל רכיב מזרחי יותר. לאט לאט ראינו את הברבורים שהחלו להתרבות על המים (ברבורים הם הקצף הלבן שרוח חזקה יוצרת על הגלים. לכן, ברבורים באופק= רוח שעולה). מהירות הסירה המופיעה בצג הGPS החלה לעלות, מארבעה קשרים בממוצע הגענו לפיקים של שמונה קשרים לפרקים (רק לשם האינדיקציה, "קרוזה" שלנו בנויה למקסימום בטיחותי של מהירות 6 קשרים). בקיצור, נכנסה להרוח של 30 קשר!
כשהרוח עולה מעבר לעוצמה מסויימת (עוצמה שמשתנה כתלות בזווית ממנה הרוח מגיעה) יש לצמצם מפרשים. בכך העומס על הסירה והמהירות שלה ירדו. הראשי שלנו היה כבר מצומצם, אז הערנו את ארטור כדי שנצמצם חלוץ ונוריד מאסף. במהלך היום הים החל לעלות עד לגובה גלים שלושה מטרים שהגיעו אלינו מזוויות שונות. מצב הים היה בופור 7-8.
במזג אוויר שכזה תמיד חייב להיות מישהו על ההגה כדי שיוכל לתמרן כמו שצריך בין הגלים. תמיד צריך להיות ברמת ריכוז גבוהה ולשים לב לים. אם לא, מישהו עלול לחטוף שפריץ.
לקראת הצהריים רצינו להשיג תחזית מדוייקת להמשך היום (אנחנו הסתמכנו על מה שראינו באינטרנט יומיים לפני כן). הפעלנו את הטלפון הלוויני כדי לבקש מחבר עזרה בעניין. עוד לפני שניסחנו את ההודעה, ראינו בתיבת ההודעות הנכנסות דיווח מזג אוויר מיורם איטקין (אבא של טל), כולל המלצה של תכנון הפלגה. מדהים!
עוד לא יצא לנו לאכול ארוחה טובה היום (והאמת,שבשבוע האחרון התרגלנו ללפחות אחת כזו ביום),כי מצב הים לא איפשר עבודה נוחה במטבח. גלים גבוהים שמגיעים מכיוונים משתנים לא עוזרים בעניין, וגם התאבון לא כל כך גבוה.
בכל מקרה, אמרנו שנבשל פתיתים. בהזדמנות זו אספר קצת על הבישול בזמן הפלגה. דמיינו לכם שהריצפה עליה אתם עומדים נמצאת בהטייה תמידית, ובמשך כל זמן שאתם חותכים, מטגנים, מרתיחים מים וכד' עליכם להתייצב מרגל לרגל עפ"י ההטייה והתנודות. כשכל כמה זמן מגיע פתאום גל שלא צפיתם ואתם מתעופפים לכם לצד השני של המטבח במידה ולא הספקתם לאחוז בדבר. זו הסיבה שבכלי שייט הכיריים נמצאים על ציר אמצעי ובאמצעותו מתאימים עצמם לזווית בה הסירה נמצאת, כדי שהסירים לא יעופו בכל טילטול שמגיע.
בסופו של דבר, הפתיתים יצאו ממש טעימים. לא בטוחה אם זה בגלל שהיינו רעבים מהבוקר או שבאמת הצלחתי.
השעה 18:00, אנחנו אחרי יום דיי אינטנסיבי מלא ברוח ובגלים. עכשיו הרוח החלה להיחלש ולשנות כיוון, אך הים נותר גבוה. מה שיוצר מצב פחות נעוח להפלגה, הסירה מתקדמת במהירות נמוכה יותר והטלטולים גדלים. נותרו לנו 65 מייל עד לקסטלוריזו. החלטנו להניע מנוע בינתיים עד לרגע בו הרוח תתחזק ותוכל לקדם אותנו בעמצה (לפחות כך התחזית אומרת).
טירוף!!
השבמחקתמשיכו להנות ולהעלות פוסטים!
(גד)