21.5.15
מתחילים את דרכינו לקפריסין.
שמים חרטום לכיוון צפון מערב, מרימים את
שלושת המפרשים, ומדמימים מנוע. רק אנחנו והים.
אנחנו בהרכב של ארבעה אנשים בצוות.
ארטור ואני, ועוד שני אורחים קרובים ללב: טל ועודד. טל היא חברה טובה שלי מהצבא, ועודד הוא חבר טוב מהצוות של ארטור. שניהם אנשי ים, ומתאימים בדיוק כצוות לתחילת דרכינו במסע. דרך אגב, שניהם בשלנים מעולים (בטוחה שעוד נשמע על יצירותיהם בהמשך).
כרגע אני כותבת אחרי כמעט 10 שעות
הפלגה, שבהן עברנו קצת יותר מ-20 מייל (מתוך 170 !). הטווח שלנו מהחוף הוא 11
מייל, עדיין רואים את החוף מרחוק, קולטים את גלגל"צ מעולה ומתמידים במהדורת
החדשות השעתית.
עוד מייל אחד... כשמרחקנו
מהחוף יהיה גדול מ12 מייל, זה אומר שיצאנו משטחה הטריטוריאלי של מדינת ישראל למים
בינלאומיים.
דבר שהוא מאוד ייחודי בהפלגה זו ב"קרוזה"
שלנו הוא שהשירותים בסירה עדיין לא תקינים. היה לנו ריבוי משימות בשיפוצים וסידורים, במיוחד לפני היציאה. עד כדי שלא הספקנו להכשיר את האסלה לשימוש. עניין זה דורש מאנשי
הצוות, ובעיקר מהבננות שבהן, אלתור וגמישות. בין היתר שימוש יצירתי בפנדרים וחצאי
בקבוקים.
22.5.15
72
מייל מחיפה, 77 מייל מלימסול. הקליטה של גלגל"צ אט אט דועכת, בכל מייל שעובר אנו
מופתעים יותר ויותר שהתחנה עדיין מנגנת!
את הלילה העברנו במשמרות, כל אחד מאיתנו
בקושי החזיק את השעתיים הבודדות של המשמרת בערנות מלאה. כדאי שניכנס לכושר כי הדרך עוד ארוכה.
אספר שקצת הפריע לי שעדיין לא סידרנו רמקול חיצוני לקוק-פיט, כך לא
יכולתי להאזין למוסיקה במהלך המשמרת. כי השירים היו מעירים את מי שישן בסלון.
הפתרון שלי הוא פשוט לשיר לעצמי. אפ אני באמת נכנסת לזה, ומנצלת את העובדה שאני
היחידה שערה בסירה באמצע הים, כי כולם ישנים... ואף אחד לא רואה... אז אני מוצאת
לעצמי אביזר כגון ידית וינצ'/ שפורפרת קרם הגנה0 גליל נייר טואלט, משתמשת בהם בתור
מיקרופון ומופיעה בפני נפטון.
לארוחת בוקר ארטיומלה הכין לנו בלינצ'יקי. אתם בטח שואלים את עצמכם
מהו בדיוק המאכל הזה? זה מאכל שרוסים נוהגים לאכול. אצל ארטור זה נהוג בדרך כלל
בשבת בבוקר. אלה בלינצ'סים ממש דקים, שאוכלים אותם עם על מיני ממרחים. אחת מארוחות
הבוקר האהובות עליי. על מנת שכל הבלינצ'יקים יצאו טוב על המחבת, יש פעולה שחייבים
לבצע בתחילת הטיגון! והיא לזרוק את הבלינצ'יקי הראשון לנפטון (ששוכן בים :)
במהלך הלילה הצלחנו להבין את הפטנט של איזון הסירה רק באמצעות
מפרשים, ללא הגה אוטומטי. לשייטים שבינינו, כך זה עובד: בסירה שלנו יש שני תרנים,
כלומר שלושה מפרשים. חלוץ, ראשי ומאסף. חלוץ מתוח מוריד אותנו מהרוח, וראשי ומאסף
מתוחים מעלים אותנו לרוח. כיוונו את המפרשים כך שנפליג ברוח קדמית. לאחר מכן בדקנו
מה הנטייה הכללית של הסירה: עלייה או ירידה מהרוח. כיוונו את החלוץ כך שיהיה יחסית
מתוח, ואת המאסף מתוח על גבול נפנוף. כך יוצא שהמאסף מתפקד כמו הגה רוח. בכל פעם
שיורדים ממנה הוא מתמלא רוח ומחזיר אותנו לתלם. את ההגה נעלנו בזווית שמורידה
אותנו מהרוח, כדי שבכל פעם שמזדקרים הוא יסייע להחזיר אותנו לקורס בחזרה.
בזמן שאכלנו מהפסטה שעודד בישל לנו במטבח בתנאי בישול מאתגרים ביותר
(כשבין גל לגל יש לשמור על הכלים במקומם בלי שטיפת רוטב תישפך על הרצפה), שמנו לב
שהרוח והים עולים בהדרגה. היות וזהו ההפלגה הראשונה ונהגנו ביתר זהירות, החלטנו
שיש צורך בצמצום מפרש ראשי. איטקין ואני הלכנו לחרטום הלכנו לחרטום ותרגלנו יחד
צמצום מפרש, כשכמובן תכננו את המהלך בליוויו של ארטיומלה בקוק- פיט לפני שניגשנו
לעניין.
צמצמנו! הכוח הנשי שב הוכיח את עצמו.
21.5.15
מתחילים את דרכינו לקפריסין.
שמים חרטום לכיוון צפון מערב, מרימים את שלושת המפרשים, ומתחילים
בדרך.
אנחנו בהרכב של ארבעה אנשים בצוות. ארטור ואני, ועוד שני אורחים
אדירים: טל ועודד. טל היא חברה טובה שלי מהצבא, ועודד חבר טוב מהצוות של ארטור.
שניהם אנשי ים, ומתאימים בול לתחילת בדרך שלנו! כיף לצאת עם חברים שמוסיפים להפלגה
וגם למטבח! שניהם בשלנים מעולים.
כרגע אני כותבת אחרי כמעט 10 שעות הפלגה, שבהן עברנו קצת יותר מ-20
מייל (מתוך 170 !). הטווח שלנו מהחוף הוא 11 מייל, עדיין רואים את החוף מרחוק,
קולטים את גלגל"צ מעולה ומתמידים במהדורת החדשות השעתית.
עוד מייל אחד... כשמרחקנו מהחוף יהיה גדול מ12 מייל, זה אומר שיצאנו משטחה
הטריטוריאלי של מדינת ישראל למים בינלאומיים.
# דבר שהוא מאוד ייחודי בהפלגה זו ב"קרוזה" שלנו זה
שהשירותים בסירה עדיין לא תקינים. היה לנו ריבוי משימות בשיפוצים וסידורים במיוחד
לפני היציאה, שלא הספקנו להכשיר אותם לשימוש בהפלגה. עניין זה דורש מאנשי הצוות,
ובעיקר מהבננות שבהן אלתור וגמישות. בין היתר שימוש יצירתי בפנדרים וחצאי בקבוקים #
22.5.15
72 מייל מחיפה, 77 מייל מלימסול. הקליטה של גלגל"צ דועכת לאט לאט,
כל מייל שעובר אנחנו מופתעים יותר ויותר שהתחנה עדיין מנגנת!
את הלילה העברנו במשמרות, כל אחד מאיתנו בקושי החזיק את השעתיים
הבודדות של המשמרת בערנות מלאה. חוץ מאיטקין שצברה מספיק שעות שינה ביום שלפני.
אספר שקצת הפריע לי שעדיין לא
סידרנו רמקול חיצוני לקוק-פיט, כך לא יכולתי להאזין למוסיקה במהלך המשמרת. כי
השירין היו מעירים את מי שישן בסלון. הפתרון שלי הוא פשוט לשיר לעצמי. אפ אני באמת
נכנסת לזה, ומנצלת את העובדה שאני היחידה שערה בסירה באמצע הים, כי כולם ישנים...
ואף אחד לא רואה... אז אני מוצאת לעצמי אביזר כגון ידית וינצ'/ שפורפרת קרם הגנה0
גליל נייר טואלט, משתמשת בהם בתור מיקרופון ומופיעה בפני נפטון.
לארוחת בוקר ארטיומלה הכין לנו
בלינצ'יקי. אתם בטח שואלים את עצמכם מהו בדיוק המאכל הזה? זה מאכל שרוסים נוהגים
לאכול. אצל ארטור זה נהוג בדרך כלל בשבת בבוקר. אלה בלינצ'סים ממש דקים, שאוכלים
אותם עם על מיני ממרחים. אחת מארוחות הבוקר האהובות עליי. על מנת שכל הבלינצ'יקים
יצאו טוב על המחבת, יש פעולה שחייבים לבצע בתחילת הטיגון! והיא לזרוק את
הבלינצ'יקי הראשון לנפטון (ששוכן בים :)
במהלך הלילה הצלחנו להבין את הפטנט
של איזון הסירה רק באמצעות מפרשים, ללא הגה אוטומטי. לשייטים שבינינו, כך זה עובד:
בסירה שלנו יש שני תרנים, כלומר שלושה מפרשים. חלוץ, ראשי ומאסף. חלוץ מתוח מוריד
אותנו מהרוח, וראשי ומאסף מתוחים מעלים אותנו לרוח. כיוונו את המפרשים כך שנפליג
ברוח קדמית. לאחר מכן בדקנו מה הנטייה הכללית של הסירה: עלייה או ירידה מהרוח.
כיוונו את החלוץ כך שיהיה יחסית מתוח, ואת המאסף מתוח על גבול נפנוף. כך יוצא
שהמאסף מתפקד כמו הגה רוח. בכל פעם שיורדים ממנה הוא מתמלא רוח ומחזיר אותנו לתלם.
את ההגה נעלנו בזווית שמורידה אותנו מהרוח, כדי שבכל פעם שמזדקרים הוא יסייע
להחזיר אותנו לקורס בחזרה.
בזמן שאכלנו מהפסטה שעודד בישל לנו
במטבח בתנאי בישול מאתגרים ביותר (כשבין גל לגל יש לשמור על הכלים במקומם בלי
שטיפת רוטב תישפך על הרצפה), שמנו לב שהרוח והים עולים בהדרגה. היות וזהו ההפלגה
הראשונה ונהגנו ביתר זהירות, החלטנו שיש צורך בצמצום מפרש ראשי. איטקין ואני הלכנו
לחרטום הלכנו לחרטום ותרגלנו יחד צמצום מפרש, כשכמובן תכננו את המהלך בליוויו של
ארטיומלה בקוק- פיט לפני שניגשנו לעניין.
צמצמנו! הכוח הנשי שב הוכיח את
עצמו.
