כל השייטים בים הקריבי כבר יודעים וכנראה שכבר תכננו מה לעשות בעונת ההוריקנים ההולכת וקרבה. ישנם שחוזרים לצד השני של האוקיינוס, ישנם שעולים צפונה לארצות הברית, וישנם שיורדים דרומה מהאי גרנדה והלאה לאיזור שפחות חשוף להוריקנים.... אלה הם שלושת הזרמים העיקריים (פרט לסירות שנשארות ברצועת ההוריקנים באיים הקריביים, באיזורים המוגנים יחסית לרוחות חזקות).
רגע לפני הפרידה והירידה דרומה, עלינו כדי לדגדג עוד אי אחד קטן- ברבודה. ברבודה שייכת לאי אנטיגואה ונמצאת עשרים מייל צפונית לו.
ההחלטה לקפוץ לביקור בברבודה נבעה מחלון תחזיות שנפתח והתאים בול להפלגות הלוך וחזור שהסתמנו כמאוד נעימות, בשתיהן היינו צפויים לקבל רוח גבית (רוח דוחפת שמעניקה הפלגה כיפית). אכן כך היה. ההלוך היה מגואדלופ ועד ליעד המבוקש ברוח דרום- מזרחית, והחזור מברבודה ועד למרטיניק ברוח צפון- מזרחית. מבט קל על המפה יתן קצת סדר רוחות.
חלפה חצי שנה מאז הגעתנו לאיים הקריביים. חצי שנה של שוטטות בין איים ירוקים, מים כחולים וריפים עשירים בדגים. אחרי חצי שנה כה מלאה לא חשבתי שנתלהב כל כך מעוד "מפרץ קריבי טיפוסי".
מסתבר שטעיתי.
ים של אופוריה. שלושה ימים כמו רובינזון קרוזו.
הגענו לברבודה ביום ראשון ושמשי בבוקר, בדיוק בחג השבועות. אחד מן החגים האהובים עליי- בעיקר אם עוגת גבינה מופיעה בתפריט. מבעוד מועד קיבלנו המלצות להגיע מצוידים במזון, היות ובאי קיים כפר אחד. כמובן שקניית החומרים לעוגה המדוברת נעשתה בגואדלופ.
'קרוזה' המפרשית האהובה שלנו עוגנת לבד, ללא אף סירה נוספת, במפרץ עצום באורך של שלושה מייל.
נקודת מבט מהפלגה חזרה על הדינגי לקרוזה, שנראית כמו נקודה קטנה באופק
סטינג ריי
שלושה ימים זהו פרק זמן קצר מאוד. לכן הבקרים הושקעו בגלישה, ושעות אחר הצהריים בשנירקול. המפרץ כה בתולי, והצליח לשמור על הנוף ושפע החיים התת- ימיים. ראינו כריש מקומי, מלא דגים ועשרות לובסטרים. ארטור הוציא שלל מכובד והמנגל ב'קרוזה' עבד שעות נוספות. ארוחת חג שבועות למופת. פלוס עוגה!
לפני
אחרי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה