איך מעבירים את הזמן בהמתנה למשלוח דואר בקריביים??

עדיין בגואדלופ בעיר שנקראת סן- פרנסואה.

הו, סן- פרנסואה.

**ליל הסדר אומנם היה מזמן מזמן... אך משום מה בפוסט הקודם כה התרכזתי באמהות שהגיעו לבקר, ושכחתי לשתף את חווית ליל הסדר הקריבי שעבר אצלנו.
ארבע סירות ישראליות, חוגגות ליל סדר חירותי במיוחד על אי "פרטי" לאחר שכל התיירים והמקומיים הסתלקו.
אגדה משופרת, אוכל טעים עם כמה שיותר מוטיבים מהשולחן שבארץ ומערכונים שהציגו הילדים לאורך כל הערב.
רוב ההפקה תודות לארגונה המדהים של חגית מהרוטים, היה סדר בלתי נשכח.**

חזרה לשגרה. כשרק הגענו לכאן, ימים ספורים לפני קבלת האמהות לביקור, המנוע של הדינגי הפסיק לעבוד. מכיוון שתיקוני מנועים וביקורי אמהות לא עולים בקנה אחד (ולא בפוסט אחד), היה עלינו לשים אחד מהם בצד. כמובן שמן השניים היה זה המנוע שהוזנח.
את השבועיים הקודמים השקענו בטיול עם האמהות, ועכשיו הגיע הזמן לתת קצת ''תשומי'' למנוע הקטן.

תזכורת מפרקים קודמים: לפני חודשיים באיים הגרנדיניים, בשיאו של יום רוחני וסוער, עודד חברנו המוכשר התהפך עם הדינגי (בעזרה שלי כמובן), והמנוע שעל הדינגי טבל כולו בים. מיד באותו היום מילאנו אחר ההוראות של טיפול במנוע שטובל בים, והופ, הוא חזר לעבוד!
חודשיים חלפו, ורק עכשיו המנוע מראה את סימני הטבילה שעבר- ובצהרי יום בהיר אחד הוא פשוט הדמים ולא שב להניע.
לאחר בירורים וניסיונות הנעה  שנעשו על ידי החשמלאי המוסמך למנועי דינגי (ארטור), הסתמן שישנה בעייה חשמלית (כנראה שהמים חילחלו ויצרו קורוזיה באחד מן הרכיבים).

נגיע לפואנטה- צריכים להזמין רכיב חדש דרך האינטרנט.

ביצענו הזמנה, ואפילו השקענו והוספנו כמה דולרים למשלוח אקספרס. אבל... כנראה שקיים דימיון בין שירותי הדואר ברחבי העולם, כי גם בגואדלופ זמן ההמתנות לחבילה ארוך מהרגיל (או שזה בעצם הרגיל?!). כך יצא שחמישה ימי המתנה למשלוח התארכו לחודש.

נמשיך בקשקושים על סן- פרנסואה. לגונה עצומה, מוגנת בריף, בה מתרוצצים מלא מלא מלא גולשים, החל משש בבוקר ועד לשקיעה. כשמישהו "מכבה" את הרוח ליום או יומיים, לוקחים שנוקרל, מסיכה וסנפירים ושוחים לריף כדי להכיר את ה"עיר" מלמטה.

בחוף יש עיר חמודה, המיושבת בעיקר בצרפתים שעברו לגור באי צרפתי בקריביים. מרינה, מסעדות, חנויות בגדים קטנות. בקיצור, מיני מרינה הרצליה.

על מנת לגלוש קייט, קודם כל יש להניף את העפיפון באוויר. עפיפון שתלוי על חוטים באורך של 24 מטר. כשמניפים את הקייט מחוף חולי הכל פשוט ויפה ללא מכשולים בדרך, כשמניפים אותו מחוף מלא בעצי קוקוס העסק מתחיל להסתבך ודורש ריכוז גבוה יותר. כשההנפה מתבצעת מהסירה כשמימיננו ומשמאלנו סירות מפרשת נוספות עם תרנים מתנשאים לגובה, הכל מסתבך עוד יותר!

פרישת החוטים מתבצעת סביב הסיפון, וניפוח הקייט נעשה בירכתיים. כל זה תוך כדי תשומת לב גבוהה לשמירת הקייט מפגיעה בעצמים חדים, ושמירת החוטים מהסתבכות של האחד בשני ויצירת קשרים מיותרים שעלולים לסכן את הגולש ואת הסירות סביב.

בימים הראשונים נמנעתי מלהניף את הקייט מהסירה, בעיקר כי אני ידועה בצוות הקטן שלנו בתור "המעופפת", וארטור היה זה שהניף והנחית. לאחר שלושה ימים שנינו הבנו שאני צריכה ללמוד בעצמי את הפעולה. אז שמתי את שתי הרגליים על הסיפון (כי הקרקע רחוקה לנו), אזרתי אומץ, הצלחתי במשימה ולא תליתי את הקייט על אף תורן מסביב. כיף!

בשעה טובה ומוצלחת ארטור סיים את פרויקט הבנייה של גלשן ההידרו-פויל ויצא ללמוד איך עולים על הדבר הזה. הכל עבר בהצלחה מרובה והגלשן עבד מעולה (ועדיין עובד). שנינו חרשנו את הלגונה לאורכה ולרוחבה והיה מיוחד מאוד לגלוש על מוצר מעשה ידי ארטור, וללמוד גלישה מסוג חדש כמעט לגמרי.

השתקענו בסן- פרנסואה בהמתנה למשלוח המדובר... כמעט חודשיים.
קיבלנו זמן איכות עם היאכטות הישראליות 'רוטים', 'מאיה', ו'נומאד'.  הנומאדים האהובים עזבו את הקן והפליגו מאיתנו לצפון ארה''ב.

בנוסף, הכרנו מעגל חברים נוסף שהתגבש מתושבים מקומיים באי ומשכנים מהסירות שליד. צרפתיים, ארגנטינאים ואנגלי. בואו נאמר שיותר משפה אחת התגלגלה מצד לצד על השולחן. יחד העברנו ערבים משותפים, יצאנו לטיול מורחב ברחבי האי וקיבלנו טיסה על מטוס קטנטן בשמי גודאלופ.

יום טיול באי

ממתינים לענן גשם על הקרוזה