בפוסט זה אין המון תמונות (טוב נו.. רק שתיים), אפצה על כך בפוסט הבא.
מיצרי גיברלטר הם הכניסה מהאוקיינוס האטלנטי לים התיכון. אז והיום
שימשו כצומת דרכים משמעותית המגשרת בין המזרח למערב.
סירת מפרש מפליגה במיצרים
הים התיכון הוא ים סגור וקטן באופן משמעותי מהאוקיינוס האטלנטי. הגאות
והשפל בים התיכון כמעט ואינם מורגשים, לעומת האוקיינוס האטלנטי שבמקומות מסויימים
בו, הקריט (ההפרש בין הגאות לשפל) מגיע עד לתשעה מטרים. הבדל זה יוצר זרמים חזקים
במיצרי גיברלטר שמחברים בין שני הימים, זרמים שיכולים להגיע עד לארבעה קשרים,
מהירותה של הסירה.
זרמים אלה דורשים תכנון מוקדם. אם יוצאים מגיברלטר מערבה, ההמלצה היא
לצאת כשעתיים לאחר הגאות ובכך לקבל זרם שידחוף את הסירה. גורם חשוב נוסף הוא הרוח,
שבין המיצרים גוברת (תיעול). חשוב לתכנן שהרוח
שתנשוב אינה מגיעה מלפנים.
יצאנו בלילה, עברנו על נתיב הכניסה של המעבורות ואוניות הסוחר למפרץ, הAIS שיחק לטובתנו.
התרגשנו לעבור את המיצרים, זוהי נקודת ציון חשובה עבור מי שמפליג אל
מעבר לים התיכון. בזמן ששטנו הסתכלתי במסך בג'י פי אס כשהוא בזום אאוט, ושם קיבלתי
פרופורציה של המקום בו אנו נמצאים עכשיו, ואת כמות אותם מיילים עברנו מאז היציאה
מהארץ. מצפון ראינו את ספרד שבאירופה ומדרום ראינו את מרוקו שבאפריקה, מחזה
מעניין. בייחוד כשרואים שמרוקו כה קרובה, אך אין לנו אפשרות לעצור בה ולקטע את הדרך
(עדיין כיף להיות ישראלי!).
לוייתן שהציץ מעל פני המים במעברנו במיצרים
היעד הבא שקבענו- ריה פורמוסה. מרחקו 150 מיילים מהמיצרים. בדרך לשם קיבלנו רוח חזקה שעלתה בלילה והספיקה להתמתן עוד לפני שעלתה השמש, גשם שירד לפרקים
וגלים שלזמן מה הגיעו מהדופן. אך חוץ משעתיים פחות נעימות, המצב לא היה כל כך
מבאס... הסתדרנו.
ריה פורמוסה היא לגונה שנכנסת ליבשה, גם פה יש להתחשב בעניין הגאות
והשפל. מומלץ להיכנס כשהמים עולים (הזמן בין השפל ולגאות), כדי שהסירה תקבל זרם בכיוון הנכון, ותישאב פנימה. היינו דרוכים לקראת הכניסה כי היא הייתה שונה מכל דבר אחר
עשינו לפני כן.
לאחר 44 שעות של הפלגה הצלחנו כבר לראות את אורות החוף של פורטוגל (היה
זה בלילה ללא ירח). המגדלור שמסמן את הכניסה ללגונה האיר באופן יוצא דופן ולא היה
ניתן לפספס אותו. היינו במרחק של שעה מהכניסה (מהירות של חמישה קשרים). נקודת
המפנה התרחשה תוך דקות ספורות, מקו חוף שנראה באופן טוב, כל הסובב אותנו החשיך
והפך שחור. ענני גשם כיסו את כל האיזור, והשאירו לנו רק את הבהובו של המגדלור
(והג'י פי אס שפעל כמובן). לא מספיק שהיינו לקראת כניסה לא פשוטה, האור נעלם לנו.
לפי חוקי הדרך כניסות למרינות ולנמלים מסומנות באור ירוק מימין ובאור
אדום משמאל, כשצמצמנו טווח לכניסה ללגונה הענן התחפף וראינו את האורות. את הזרם
היה ניתן לראות בבירור כי נוצרו מערבולות מים קטנות בכניסה. אחרי שהורדנו מפרשים
והנענו מנוע, נשאבנו לתוך הלגונה במהירות של שישה קשרים. את הדרך לנקודת העגינה
עשינו על פי התעלה המסומנת בלגונה (מעבר לה יש מים רדודים). העיניים מתמרנות בין
האורות הירוקים והאדומים שמסמנים ימין ושמאל, לבין הג'י פי אס שמראה בצורה ברורה
איפה יש להפליג. בתוך כל החשיכה ראינו מלא אורות עגינה של יאכטות, ומשם הבנו שזה
המקום שלנו.
בבוקר התעוררנו למקום מיוחד.. תחנה ראשונה מחוץ לים התיכון... זאת ועוד בפוסט הבא ;-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה