צוות הקרוזה כובש את אתונה

12.7
כשהגענו לנאביסוס מולנו היה מפרץ גדול ובתוכו מפרצון נוסף קטן. הלכנו על המפרץ הקטן והמבודד כדי להיות מוגנים מהרוח החזקה שנשבה.

סתו תופסת הגה במהלך סיבוב

ארטור רצה לנסות להניף את הקייט ולצאת לגלוש מחוץ למפרצון, איפה שראינו גולשי רוח. אחרי 'וידוא עגינה' הקפצתי את הבנות לחוף עד שארטור יארגן את ציוד הגלישה ואשוב להקפיץ גם אותו (נהגת מונית כבר אמרנו?).
מולנו היו שני חופים- האחד רגיל והשני נודיסטי... סתו לא שמעה את המילה הזו לפני, אז במקום להרחיב במילים, השתמשנו בדינגי וצמצמנו טווח (לא עד כדי כך) כדי לתת לה את התשובה. חוששת שהיה לה 'הלם תרבות' מהעניין (אל דאגה- לא חשפנו בפני אחותי פרטים מיותרים... הבטנו מרחוק).

בקשר לארטור ולקייט- הפעם לא הלך, הרוח התהפכה לכל הכיוונים, הקייט נפל והסתובב סביב עצמו... ונהגת המונית (שוב אני) יצאה לחלצו מהברוך.

אם אתם זוכרים, אמרנו שמרכז העיר רחוק מאיתנו ואין לא אוטובוס ולא שביל מסודר (לפי מה שהמקומיים אומרים) שיכול לקחת אותנו לאיזור השוקק. הלכנו על הדרך הלא קונבנציונלית והפלגנו על הדינגי המצ'וקמקת והגיבורה שלנו- ארבעה אנשים, רוח על החרטום, חושך ושפריצים... מייל וחצי לפנינו. הגענו יחסית יבשים לחוף ומשם המשכנו לאיזור המסעדות שהיה במרחק של עשרים דקות עד חצי שעת הליכה, אקרא לו 'המסע אל המוסקה'. למה? כי כל כך חיכיתי לאכול מוסקה במסעדה מקומית. הדרך אכן הייתה שווה, הגענו לעיר מתויירת בעיקר ביוונים. ישבנו במסעדה נעימה מאוד והאוכל היה מעולה...!! עכשיו רק צריכים לאזור את הכוחות לחזור את כללל הדרך הזו על בטן מלאה, מה שכן... ישנו טוב.

13.7

היום היום הראשון שניצלנו את קירבתנו לאתונה (שם תכננו לעשות קניות עוד טרם יציאתנו מהארץ) ולמרינות הגדולות של יוון. הבנות ואני העברנו את היום באקרופוליס- נחשב לאתר מורשת עולמית ובהתאמה המתוייר ביותר ביוון. 
מאז שחר ההיסטוריה האקרופוליס היה המרכז של העיר אתונה, הוא נבחר בשל היותו גבוה במיוחד. הוא קיים מתקופת האבן, אך קיבל את תנופת הבנייה העיקרית שלו בימי יוון העתיקה במאה החמישית עד השלישית לפני הספירה. הוא כולל מספר אתרים בעלי שם עולמי כמו הפרטנון, מקדש אתנה ומקדש זאוס. כמו רוב שרידי יוון העתיקה גם האקרופוליס באתונה שופץ והורחב בימי האימפריה הרומית ואף הצלבנית. לכן ניתן לראות שרידים נוספים גם מתקופות אלו.

מחכים לאוטובוס לאתונה

עדיין לא מצאנו מקום שניתן למלא בו את מיכל הגז הכתום שלנו, כל ארוחה היא שקולה, ונעשית מחשבה מסויימת לגביה בעניין בישול חסכני בגז (מה לבשל ואיך). ניצלנו את ההזדמנות שנוסעים למרכז העיר, ולכן נסחבתי עם המיכל כל היום על הגב (עשיתי תורות עם אמא שהתעקשה לעזור בסחיבה), עדיין לא נמצא מקום מתאים, והגז הולך ואוזל.

במקביל אלינו, ארטור יצא למסע על האופניים ממרינה למרינה למרינה למרינה... למרינה. סך הכל 17 מייל עפ"י הנאביונקס (אפליקצייה של ניווט ימי שארטור השתמש בה ביבשה).

כדי להסביר למה ארטור נסע כל כך הרבה, אצטרך לפתוח במבוא קצרצר. הסירה שלנו תכף סוגרת ארבעים שנים (ילידת 1976), ואנחנו סבורים כי התורן שלה לא הוחלף מאז. במהלך השיפוצים בשנה האחרונה נאלצנו לעשות לו חיזוק מסוים באמצעות פרופיל אלומיניום, ובנוסף גילינו בו סימני קורוזיה בחלקים מסויימים, מה שמביא אותנו למצב שלא נתנו אמון מלא בתורן. התכנון היה לחפש תורן יש שנייה באיזור אתונה. קו החוף פה מלא במרינות, בסירות מוספנות וחבר'ה שמשפצים ומתקנים יאכטות. קיווינו למצוא מישהו שמחזיק בתורן משומש שמתאים באופן מסוים למה שאנחנו מחפשים, ולהתקין אותו במקום התורן הקיים.

אחרי שארטור פרפר כל היום בין המרינות (כל היום ביוון אומר עד שעה 15:00 כשכולם חותכים הבייתה/ לים/ לשתות כוסית אוזו), הוא השיג מספרי טלפון שיכולים לתת מענה. בכל מקרה, הוא המשיך להסתובב עד שעות הערב המאוחרות  בחיפוש אחר חנויות ימאות.

בסוף היום הבנות ואני חיכינו לארטור (שפספס את האוטובוס שחזרנו עליו) על החוף מול הסירה. היה ערב מקסים... הגענו עוד כשהיה מעט אור, וישבנו שם עד שהחשיך לגמרי והכוכבים זרחו. בהתחלה סתו אני שיחקנו משחקי פנטומימה כדי להעביר את הזמן (הרבה זמן לא עשיתי את זה, וזה אחלה של דבר להתשעשע איתו), ולאחר מכן שלשותינו שכבנו אחת ליד השנייה, הסתכלנו על הכוכבים ושיחקנו 'ארץ עיר'. כל כך פשוט שזה הכי כיף שיש.

אחרי שכבר התעייפנו מלחכות חזרנו ל'קרוזה', וארטור הצטרף אחרי שעה שלמה. הוא חזר גמור מהיום הארוך שעבר עליו.

ביום לאחר מכן אמא וסתו נסעו לחוף ים ממש נחמד שהיה באיזור, עם מתקנים מתנפחים ענקיים ואני הלכתי עם ארטור להמשיך ולפשפש עוד קצת במרינות שנותרו... אולי יש שם תורן שמחכה לנו.

עברנו מאחד לשני לשלישי לרביעי ולחמישי... והשישית הייתה חברה בשם 'מלטמי'. הגענו לבחור בשים מינס, וממנו קיבלנו הצעה לתורן חדש, במחיר שנשמע הגיוני, אך טרגי לכיס. כרגע יש משבר ביוון, ואם משלמים במזומן, ברוב המקרים, יבואו לקראתך עם הנחה... 

חזרנו לסירה עם דילמה רצינית- ללכת על זה או לא?

לאחר מחקרים באינטרנט בנוגע למחירים ולדרכים לשיפוץ תורן, ולאחר שעשינו סקר שוק אצל ריגרים נוספים ביוון ומחוצה לה (ספרד ואיטליה שנמצאות בהמשך דרכנו), החלטנו ללכת על זה. המחיר טוב, ועל פניו, החבר'ה נראים רציניים (גם קיבלנו עליהם המלצה מהארץ). כמובן שההחלטה התקבלה רק מספר ימים לאחר שקיבלנו את ההצעה, לא היה קל להיות שלמים עם זה מיד.

14.7
בינתיים נותרו לנו יומיים להעביר עם אמא ועם סתו. לילה אחד לפני האחרון אמא שלי הזמינה אותנו למלון שמצאנו באינטרנט שנמצא 3 ק"מ מהמפרץ בו עגנו (קרוב לבית). היה מדהים. מלון... ריח טוב... מקלחת! שירותים! מיטות מפנקות! בריכה! והחלק האהוב עליי- ארוחת ערב במסעדה על החוף עם שירים טרופיים ברקע, האוכל היה טעים בטירוף. כמו שאומרים.. אם כבר אז כבר!

בבוקר נשארנו להתבטל עוד קצת בחוף של המלון. סתו ואני ירדנו ליום צילומים עם הגו פרו מתחת למים, אמא נהנתה מישיבה על החוף וארטור חגג על הווייפיי.

בהמשך היום חזרנו לקרוזה והפלגנו מפרץ אחד הלאה, כדי להתקרב יותר למרכז העיר וגם כדי לשנות קצת את הנוף מול העיניים.

אמא שלי מאוד אוהבת נס קפה, אבל כשאין גז מיותר אי- אפשר להרתיח מים ללא הבחנה. הייתה לה דרך אחרת לשתות את הקפה שלה. היא ערבבה כפית נס במעט מים עד שהיא נמסה לגמרי, ולאחר מכן הוסיפה חלב- בימים חמים שכאלה קפה קר עדיף על קפה חם.

16.7
ביום האחרון של אמא וסתו שילבנו בין קניות לסירה ובין שוטטות במרכז באתונה שנקרא 'מונסטרקי'- מלא בתיירים ובחנויות... אהבתי את הרענון הזה. משם גם נפרדנו מהן כשהן עלו על רכבת לשדה תעופה. אנצל את הפיסקה כדי לומר שהיה לי ממש כיף! פה הסתיים הביקור המשפחתי הראשון, אך אל דאגה, לא משאירים אותנו לבד לפרק זמן ארוך. מחר כבר מגיעה טלי, אחותו של ארטור.