19.6.15
עוד לפני שפקחנו את העיניים ניגשנו לכביסת בוקר בכיור בשירותים המקומיים...
עכשיו, אחרי שהבגדים כבר נקיים ויבשים - אפשר להתחיל את הפרק.
יצאנו מטילוס לכיוון ניסרוס, שאמור להיות אי
נחמד, יחסית מתוייר, ושבמרכזו הר געש מעט פעיל. ככל שהתקדמנו בדרך (בזיגזוגים
במעלה הרוח כמובן) האופציה להמשיך ישירות לקוס עלתה יותר ויותר. הרוח הסתובבה,
ובכדי להגיע לניסרוס היה עלינו להמשיך עד לקוס כדי להסתובב (להחליף מפנה). לכן
הדבר ההגיוני לעשות היה לוותר על ניסרוס ולהמשיך הלאה.
השעה הייתה 16:00, כבר היינו קרובים מאוד לקוס.
לפתע, מעל ההר המרכזי באי נראה ענן שחור, ורוח שמתקרבת בצעדי ענק עם גאסטים של 30
קשרים. מצד אחד תנאים אלו מעמיסים על הסירה, ומצד שני נותנים לנו התקדמות יפה
לקרדמנה (העיירה בה תכננו לעגון). בסופו של דבר הרוח הזו החזיקה בדיוק עשרים דקות,
ומיד לאחר מכן שבה לכיוונה הראשוני ונחלשה. בעקבות שינוי הרוח, גם שעת ההגעה
התאחרה. ומזמן של שעתיים שנותר להפלגה, זה הפך לחמש שעות. לא הופתענו בקשר לשינוי
מזג האוויר הפתאומי, התרגלנו לג'עג'ע בים כשאנחנו במרחק נגיעה מהתחנה הקרובה. מרפי
אוהב להשקיע בנו את אחר הצהריים שלו.
מי שבעיקר התבאסה מהעניין הייתה סטפני (למרות
שהיא בקושי מפגינה את רגשותיה, ביחס לבחורה ישראלית). סטפני לא הרגישה בשמיים
במהלך ההפלגות, וכשהים היה עולה היא נהגה להתכנס בתוך עצמה, לשבת בקוק- פיט ולנמנם.
מחלת ים שכזו.
שעה לפני הכניסה למעגן סף הסבלנות של איטקין
ושלי שאף לאפס, עקב רעב מתפרץ. שתינו לא רצינו לבשל מפאת הזמן הקצוב עד להטלת
העוגן. הרעב שלנו נגע לליבו של ארטור (או יותר נכון עלה על עצביו), והוא בחר באתגר
של הרמת ארוחה (הכוללת את הקלמארי שתפס בערב שלפני כן). שתינו ישבנו ופטפטנו לנו
בקוק-פיט, כשמתוך הקבינה עלו רעשי ארונות נטרקים,מחבתות מתעופפות וסכינים מושחזות.
חצי שעה מרגע תחילת ההכנה כבר היינו בקפה שאחרי. מי אמר שמקומם של הגברים הוא לא
במטבח?
הגענו (שבעים) לקרדמנה בקוס. מצאנו שם מרינה
קטנטנה, ללא מקום פנוי אחד לעגינה . התקרבנו לרציף ושוחחנו עם אחד המקומיים שהיה
על אחת מהסירות. הוא המליץ לנו להיקשר בגישת לונגסייד (דופן לרציף- אחת הגישות
הנוחות ביותר), הבעייה היחידה הייתה שעלינו להתנתק משם בשבע בבוקר על מנת לפנות
מקום למעבורת שמגיעה. אחרי שראינו שיש במקום עמדת מים שככל הנראה ניתן לקחת חופשי
(כל עוד החשיכה ירדה, ואין איש שמסתובב באיזור) לא היססנו ומיד ניקשרנו.
הערב כבר ירד, היינו מעט עייפים מההפלגה, והדבר
היחיד שרצינו היה רענון. מה הדרך הטובה ביותר להתרענן? כדור גלידה על פי הנוהל!
20.6.15
כל עוד אנחנו קשורים לרציף- אין צורך בדינגי על
מנת לעבור לחוף, והמעבר לקרקע מוצקה פשוט יותר. אני משתדלת לנצל את העובדה הזו ליציאה
לריצות כושר בעיקר בבקרים. לכן, בשש בבוקר של היום שלמחרת כבר הייתי על הרגליים
ויצאתי לסיבוב על החוף (כשרצים מספיקים לראות יותר). בבוקר הכל עוד שקט ורגוע,
כמעט כולם עוד ישנים למעט בעלי המסעדות שמתחילים אט אט לפתוח את הדלתות ולהכין את
המקום ליום שעומד בפתח.
אחרי ששבתי לסירה וכל צוות "קרוזה"
השכים, פינינו מקום למעבורת המדוברת והלכנו לסוכנות רכב כדי לשכור אחד על מנת
לראות את כל האי. לארבעה אנשים המחיר היומי עבור רכב היה לגמרי מתקבל. טוסטוס לזוג
עלה יותר מאשר רכב לארבעה, לכן החלטנו על רכב. האמת שדיי שמחתי מהעניין (לא ששה
ליסוע על אופנועים).
התחנה הראשונה הייתה הטירה שנמצאת בנקודה
השנייה בגובהה באי. במשך כשעה וחצי חיפשנו את השביל לכיוון התצפית, וכל שעשינו היה
להמשיך בסיבובים סביב עצמינו. לבסוף, החלטנו לטפס דרך הסלעים. לאחר שהנוף התגלה
בפנינו הבנו שהעלייה הייתה לגמרי שווה.
צוות "קרוזה"
הטיפוס לעבר הטירה במעלה ההר
התחנה השנייה הייתה במעיינות חמים. אתחנתא
מפנקת לאמצע היום. הגענו לפיסה קטנה של רוגע. מעיין בגובה הים שתחום סלעים סביבו ונותן
תחושה של ג'קוזי טבעי. כשמי המעיין פוגשים את מי הים ישנו שינוי גוון יפהפה, ממים
יחסית כהים וחמימים למים צלולים וקרירים. תוך כדי שכשוך במימי המעיין המעלים
ניחוחות גופרית מרנינים, אווז מלהקתו של נילס קפץ לביקור גם הוא. לא עברה שנייה
מהרגע בו נחת והתיישב במים, וכל הילדים בבריכה החלו ללכת אחריו בשורה כאילו והוא
אמא אווזה.
# הרגשתי שהמים החמים עשו טוב לאצבע הסגלגלה
שלי, כבר היה שווה לעצור שם #
המשכנו לארוחת צהריים מאוחרת בעיר קוס, כשלידנו
היה שולחן ארוך מאוד מלא בגברים ישראלים, לפחות 50 חבר'ה, לרגע הרגשנו בחזרה בארץ.
אני חושבת שסטפני הייתה קצת בהלם תרבות מהישיבה שם.
את אחר הצהריים העברנו בסיור חופים בחיפוש אחר
חופי גלישת קייט ונקודות עגינה צמודות. בסופו של יום לא הגענו למציאה ששווה את
ההפלגה אף לאחד מהספוטים, תנאי הגלישה לא היו מזהירים (אחרי החוף של פרסוניסי יהיה
קשה לפתות אותנו).
בקצה האי מצאנו מעגן דייג קטן שיכול לשמש כתחנת
ביניים ללילה בין קוס לבין קלימנוס (האי שנמצא צפונית אליו). במעגן הדייג הזה סיימנו
את היום בצפייה בשמש היורדת, שמסיימת יום עבודה נוסף בשמיים.
סיימנו יום ארוך שבו הספקנו לכסות את האי מן
הקצה אל הקצה. החל בהרים שבמרכזו, דרך קצהו הצפוני והמתוייר ועד לשפיץ הדרומי
ביותר(שדרך אגב 'שפיץ' זו גם מילה בגרמנית- בהשראת סטפני הטרמפיסטית).
כששכרנו את הרכב שמנו לב שחלוקת ההוצאות בין
ארבעה אנשים מוזילה את העלויות באופן משמעותי. לכן החלטתי לסכם פרק זה במדריך
קצרצר לקרוזרים החסכנים:
1. מצאו מספר אנשי צוות כקיבולת הסירה (יחי
הקואופרטיביות)
2. שווה שאחד/ אחת מהם יהיה שף מדופלם (תמצאו לכם
איטקין משלכם)
3. טרמפיסטית מארץ זרה תשפר לכם את האנגלית ללא
תשלום חודשי
4. מדד הגירוס: אם מדובר במחיר מופקע מעל ל2.20
יורו- מדובר במלכודת תיירים
5. עיזבו את הירקן, הוא יקרן- טפסו על העצים
וקיטפו קצת תבלינים
6. מנוע הצורך דלק זה לחלשים, עיברו למשוטים!
7. נצלו את שעות החשיכה להסלקת מים מברזים נסתרים
8. שחור זה המי- חם החדש- במקום לפנטז על מקלחת
חמה, רססו בקבוקי מים בשחור, השאירו אותם על הסיפון והשמש תעשה את שלה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה