ארבעה פחות אחת- קלימנוס

ארבעה פחות אחת- קלימנוס

22.6.15

בהמשך לעלילות הפרק הקודם...

בדרך לקלימנוס היה עלינו להקיף את האי קוס ולעצור במעגן דייגים קטן, בצידו הצפוני של האי, על מנת להוריד את סטפני ולהיפרד ממנה לשלום. היא בחרה להמשיך לאתונה. ניצלנו את התחנה בה הורדנו אותה להפסקה קצרה מתנועה. את המעגן בו עצרנו אין למצוא באינטרנט והוא אינו מסומן כמקום עגינה במפות. גילינו אותו ביום שלפני כן בזמן הטיול ברכב. נסענו עד אליו על מנת לבחון אותו על פי עומקו והסתרתו מהרוח, והוא התגלה כמקום מגניב ורגיל לעגינה, מלבד דוברה נטושה ומוזרה שתפסה חצי משטחו. ההגעה למעגן הייתה באמצע לילה חשוך ללא ירח וללא אורות המסמנים את הדרך (הנפוצים בכניסות מסודרות למרינות). עובדה זו הפכה את כל תהליך ההיקשרות לאתגר חדש עבורינו. בבוקר הדייגים קיבלו את פנינו בחיוך רחב ובסיוע בקשירת החבלים.

הפרידה מסטפני

יצאנו ממעגן הדייגים הקטנטן למעגן העירוני בקלימנוס. העיר שהגענו אליה הזכירה מאוד את העיר התחתית בחיפה. היה מצחיק לשמוע מרוכל יווני מקומי, שביקר לפני מספר שנים בחיפה, ומספר שהעיר חיפה הזכירה לו את קלימנוס.

בזמן שארטור הלך למלא גז, פגשנו שם בחור יווני שמפליג על הסירה שלו לבד. במבט ראשוני הוא מזכיר יותר אינדיאני מאשר מישהו מהמזרח התיכון. לאחר שעזרנו לו להיקשר לרציף (ביצע עגינה ים תיכונית בעצמו!!!), הוא המליץ לנו על מקום שנקרא מפרץ הפיראטים שנמצא בצפון מערב האי. לפי דבריו המפרץ המדובר מזכיר חוף קריבי שנמצא מעבר לאוקיינוס.
בדיעבד העצירה בעיירה המרכזית בקלימנוס הייתה מיותרת ולעניין. מצד אחד בזבנו שעתיים של הפלגה, ומצד שני התמלאנו אנרגיות חדשות, ובעיקר מילאנו את הגז (במחיר זול ב-3 יורו מהמחיר שהיה ברודוס).

מובייל תמנונים בקלימנוס

שפית אמיתית מבשלת גם בהטיות וטלטולים- פינת הבישול של איטקין

אז המשכנו הלאה...
לקראת החשיכה התקרבנו למעבר בין שלושה איים: שניים קטנים, והאי קלימנוס עצמו. הקירבה בין האיים יצרה גלים המגיעים מהים הפתוח, מתנגשים בצוקים וחוזרים ובגדול לכיוונינו. באותו השלב הרוח גם ירדה במספר קשרים, ולכן הטלטולים גברו. תנאים אלו הורידו את מהירות ההתקדמות שלנו באופן משמעותי וכבר ציפינו להגיע אל מעבר לאיים, כדי לקבל הגנה ראויה מהגלים.

טעימה מהמשבר הכלכלי ביוון- חסכון בארנונה באמצעות בנייה על המים

בסביבות 22:00 בלילה נכנסנו סופית לתוך ההסתרה, מהפלגה בים מטלטל ומעייף עברנו למים שטוחים ונעימים לשייט. הפלגנו במיני פיורד. על שני החופים שהיו מימיננו ומשמאלנו ראינו שורה של אורות (שיערנו שאלה שני כפרים חמודים ופשוטים), ומיד מאחוריהם הרים סלעיים הנישאים לגובה מרשים. כמעט והתפתינו לעגון שם, אבל ניצלנו את התנאים להתקדמות נוספת לעבר מפרץ הפיראטים.

במפרץ הפיראטים העגינה היא לא עגינה ים תיכונית לרציף, ולא באמצעות עוגן, אלא היקשרות למצוף המקובע במקום. כיף להגיע מאוחר בלילה, ולהבין שאין צורך להטיל עוגן ולזרוק חבלים, אלא רק להיקשר למצוף שכבר נמצא שם.

23.6.15

בבוקר הצטייר אל מול עינינו מפרץ רגיל לכל דבר, לא קריביים ולא נעליים. בכל מקרה, החלטנו לעלות לתצפית, אולי שם נרגיש מעבר לים. למעלה היה יפהפה, היה נעים, אבל עדיין לא הרגשנו את האוויר הטרופי שהובטח לנו. עיזות מתרוצצות על הסלעים, שיחים של תבלינים בכל מקום- ברור למדיי שאנחנו בחופי הים התיכון.

בערב, בשעת הדמדומים, בזמן שאיטקין עבדה על ההמבורגרים שעומדים לעלות על הפלנצ'ה, ארטור יצא לנסות את מזלו בדייג באיזור. אולי הפעם, רק הפעם, בבקשה, הוא יצליח. לא תופתעו לגלות שלאחר כשעה וחצי של שוטטות עם הדינגי והחכה, בניסיון להביא לנו אוכל הבייתה, לא עלה דבר. בדרכו חזרה ל'קרוזה' עצר לידו דייג התמנונים המקומי (שנראה כמו כוכב נמלט מהסרט "שודדי הקריביים"), שכנראה ותפס באותו הערב יותר מדי תמנונים, לעומת ארטור, שתפס שקית ניילון לכל היותר. לאחר שיחה קצרה בין השניים, בפרץ פילנטרופיות נדיר מצד הדייג, ארטיומלה מצא את עצמו מופגז במטח תמנונים עסיסיים בעודם בחיים, שהחלו להתרוצץ בסירתו. בינתיים ב'קרוזה' ההמבורגרים כבר היו על המחבת והבנות לחצו לכיוון ישיבה לארוחת ערב ת-כ-ף ו-מ-י-ד-! למרות הרצון הגדול לשבת לאכול, איטקין ואני נאלצנו להתפשר על המבורגרים פושרים, והיה עלינו לעזור לארטור להעלות את התמנונים עוד לפני שהם מוצאים את דרכם בחזרה לים. למי שאינו יודע, תמנון הוא בעל חיים שיכול לצאת דרך החריץ הקטן ביותר שיעמוד בפניו. לכן נדרש לשמור אותו בקופסא סגורה לגמרי.

בזמן שארטור יצא לדוג אני ישנתי... :)

ההמבורגרים אחרי הכל הצליחו להישאר חמימים ומעולים! איטקין הגיעה עד לפרטים הקטנים ביותר: בשר עפ"י מידת העשייה שהוזמנה, קונפי שום, בצל מטוגן, צ'יפס מתובל, מיונז, חרדל וירקות פרוסים. 

תמונת ההמבורגר נגנזה באופן מסתורי. תאלצו להסתפק בהמחשה מסויימת של הקונפי שום

כהרגלנו הלכנו לישון על בטן מלאה, כשלמחרת בבוקר מתוכננת הפלגה מוקדמת לכיוון האי שצפונית לנו- לרוס.