ביום רביעי ה-17.6.15 יצאנו מהאי סימי לכיוון
האי טילוס. גם הפעם בחרנו לעבור במיצרים המדהימים מצפון לעיירה. השקט הפסטורלי
במיצרים נקטע ע"י שקט צורם של חוסר רוח. כל האופק נראה חסר רוח גם הוא (נובע כתוצאה
מהסתר של חצי אי טורקי במעלה הרוח). וכך התחלנו להיטלטל אל עבר טילוס. הבנו שזה עניין
של זמן ושבקרוב תיכנס מכת רוח שתוכל להזיז אותנו מיילים ספורים מעבר להסתרה, לכן
לא הנענו מנוע. התקדמנו במהירות מסחררת של 1.5-2 קשרים בזיגזג (נגד הרוח)
אל עבר היעד אבל היי, מי ממהר??.. להפלגה
האיטית אף היה יתרון, הצלחנו להצליב חרטומים עם להקת דולפינים קטנה אשר כללה גם
גור. פעמיים הם הופיעו מולנו בטווח בינוני. כל הצוות עודד את איטקין לעלות על בגד
ים ולקפוץ למים הצוננים בנימוק של: "הנה הנה עוד שנייה הם חוזרים". סוף
יוצא דופן לא היה לסיפור הזה. או במילים אחרות – 'לא דולפינים ולא יער'.
סטפני ואני מכינות צמידים במהלך ההפלגה
המשכנו לזגזג מעבר להסתרה במהירות סבירה ואט אט
נכנסנו לחושך. ב2200 נשארו לנו בקירוב 5 מייל בכדי להגיע למעגן באי, גם הפעם המזל
לא האיר פנים, או יותר נכון –פשוט כבה, ואת המיילים האחרונים נאלצנו לשוב ולזגזג
במהירות מגוחכת של קשר (כן, כל הלילה...). בזריחה הגענו למעגן, ארטור, ואני הלכנו
לישון, איטקין התקדמה לעבר המאפייה וסטפני ניגשה לטיול הבוקר שלה, לכבוש איזו פסגה
מקומית.
ביקור חטוף במאפייה המקומית
לאחר השכמה מאוחרת, החלטנו לצאת לטיול במעיין
מקומי (מסתבר שמעיינות הם די נפוצים באיי יוון למרות גודלם הקטן). תחילת הטיול
הייתה בשביל החצוב בצוק מעל מפרצים מדהימים, ממשיך בנחל ירוק שזורם ומפסיק במקטעיו
השונים (כנראה שהזרימה ממשיכה מתחת לאדמה) ומסתיים בכביש מודרני המוביל לכפר בו
עגנו. הטיול נשא גם פירות נוספים (תרתי משמע). בנחל 'רוקנו' שני עצי תות מבודדים
שלא נגעו בהם כלל ובכפר זכינו למספר שקדים ירוקים אחרונים לעונה.
נשנוש צהריים מעץ התות שבדרך
חזרנו 'לקרוזה' מרוצים בדיוק בזמן לארוחת ערב נוספת
מבית היוצר של 'טל איטקין'– פסטה ברוטב שמנת ובטטה (ללא שמנת) וסלט עדשים. מתכונים
יעלו בהמשך.
תוך כדי הארוחה, זיהיתי דמויות כהות במים שוחות
ליד היאכטה. מסתבר שאלו היו זן מסוים של דיונון/ קלמרי. חיש מהר הם היו בדלי לאחר
ניקוי. שמנו אותם במקרר (היינו מפוצצים מהפסטה) בכדי להכין אותם ליום הבא.
ארטור שנייה לאחר דייג הקלמארי הראשון
ארטור בניקוי הקלמארי הטריים
אם לא שמתם לב, ארטור היה כתב השטח לפרק זה,
והקרדיט על זיהוי ודייג הקלמרי מגיע לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה