16.6.15
היעד הבא היה האי סימי עם אופציה לעצירה בעיר
רודוס – כ 80 מייל סה"כ. הדרך לא הייתה חלקה לגמרי, את הלילה התחלנו ברוח של
כ20 קשרים, ובזריחה היא נפלה ל0 מה שאילץ אותנו להפסקה קצרצרונת בלינדוס. בצהריים
הרוח התגברה שוב למכות של עד 25 קשרים בפתחי וואדיות. אסביר מה המושג
אומר-בהפלגה בקרבת החוף, ליבשה יש השפעה גדולה על כיוון ועוצמת הרוח. באיזור בו
הרוח מגיעה מכיוון החוף שקיים בו וואדי או גיא צר, היא מתגברת (אפקט וונטורי)
והדבר מורגש מיילים ספורים לתוך הים. מכיוון שאנחנו ניסינו להפליג קרוב לחוף ככל
הניתן (ככל שקרובים יותר גובה הגלים קטן יותר) הרגשנו בתופעה בצורה רבה. יש לציין
שההפלגה הייתה מאוד נעימה מכיוון שהיינו עם מפרשים מצומצמים למינימום.
מול העיר רודוס, ב12 בלילה ויממה לאחר שעזבנו
את פרסוניסי, החלטנו להמשיך הלאה לסימי מכיוון שמצב הים היה סביר. אחרי הרבה
זיגזגים (אנחנו לא אוהבים להפעיל את המנוע בשביל להפליג נגד הרוח) ולאחר שהקפנו את
האי מהצד הארוך יותר שלו, הגענו לעיר סימי. היתרון של ההקפה הארוכה הזו היא
שעוברים במיצר רדוד במיוחד עם מים בצבע מדהים.
טל וסטפני הטרמפיסטית הראשונה שלנו
הגענו לסימי. אחרי המעבר במיצרים כבר התחלנו
לראות את התרנים שמבצבצים מכיוון הנמל של העיר. ביוון אפשר לשער את השעה עפ"י
מצב הסירות במרינה. בשעות הבוקר היא יחסית ריקה כי כל הסירות ממשיכות בדרכן,
ולקראת הצהריים מתחילה שעת העומס של הסירות החדשות שמגיעות לעגון. לכן מומלץ להגיע
מוקדם בבוקר כדי לתפוס מקום עגינה לפני שעת העומס.
אם הייתם פותחים את הווייז באותו הרגע הייתם
שמים לב שיש פקק בכניסה לעיר סימי דרך הים. מיד אפרט. לאחר שקצת התמהמהנו ומצאנו
מקום עגינה בין כל הסירות (הגענו בשעת העומס) התחלנו את תהליך העגינה. ארטור החל
להניע את הסירה לאחור, ואיטקין התחילה בהטלת העוגן. שרשרת העוגן לא רצה חלק, היה
עליי לרדת לתא העוגן ולעזור לשרשרת לזרום כמו שצריך. כשמקביל היוונים כבר החלו
לזרז אותנו מהרציף בצעקות (היו ארבע סירות וביניהן יאכטת פאר שחיכו להיכנס) הבנו
שהפעם זה לא ילך ויצאנו מתוסכלים לעגון בחוץ.
מחוץ לנמל היו שתי סירות עוגנות. ניסינו את מזלינו והטלנו עוגן
באיזור שלהן. עומק המים באיזור היה בסביבות ה-25 מטר, מה שגרם להטלת ספק בעגינה
איכותית לעומת הרוח החזקה שנשבה באיזור. למרות זאת, הטלנו עוגן ועל פניו נראה שהסירה
יציבה במקומה ושרשרת העוגן אינה רועדת ונגררת, אלא נעוצה בחול. מותשים אך מרוצים,
קפצנו למים להתרעננות לאחר ההפלגה וניסיון העגינה הכושל בנמל. כשלפתע, איטקין
העירה את תשומת ליבינו ותהתה האם איננו מתקדמים עם הרוח הרחק מהמקום בו היינו
כשהטלנו את עוגן? ואכן כך היה. העוגן לא ננעץ כמו שצריך ולא היינו עגונים באמת.
עלינו בזריזות לסירה, ועוד בבגדי ים נכנסנו
בחזרה לנמל כדי לשוב ולהיקשר (עגינה ים תיכונית) באחד מן הרציפים שם.
ארטור היה על ההגה ואני הייתי על העוגן. נכנסנו
בין שתי יאכטות לא קטנות, והמרווח ביניהן היה בול בשבילנו. זאת אומרת, עלינו
להיכנס בדיוק מרבי על מנת שלא להתחכך בשכנותינו העתידיות. התחלנו בהטלת העוגן (כבר
הפסקנו לספור כמה פעמים הוא טבל במים באותו הבוקר), הטווח הלך והצטמצם, הרוח החלה
להפיל אותנו לכיוון היאכטה שהייתה במורד הרוח. עכשיו אספר פה על תקרית שהייתה באחד
הרגעים הקריטיים באותו הזמן, ומקווה שהלקח שאני למדתי ייזכר אצל הימאים המעיינים
בבלוג. עוד לפני שקיבענו את שרשרת העוגן, שמתי עליה את היד על מנת לבדוק אם העוגן
נגרר. ארטור הגיע לחרטום כדי לבדוק מה המצב, ובלהט הרגע, הוא לא שם לב שאני עם היד
על השרשרת, ולחץ על הכפתור שמותח אותה. אני כמובן לא ציפיתי לכך, והיד שלי ליוותה
את השרשרת ונכנסה בינה לבין הסירה, ובמזל גדול יצאה מביניהן תוך שנייה.
ארטור נתן לי חיבוק חטוף ומיד המשכנו בהיקשרות.
היו שני נערים תורכים מהסירה ליד שעזרו לנו בהעברת החבלים, והיו מאוד נחמדים ומיד
הביאו לי קרח.
לסיכום, אני יצאתי בזול, עם ציפורן שחורה ואצבע
סגולה, אבל הלקח נלמד. לא רק בנוגע לזהירות בעגינה, אלא בכל תחומי הימאות. לעיתים
אנו לא שמים לב אך באמצע כל האטרף של העברת חבלים, מתיחת חבלים, מניעת התחככות
הסירה עם הרציף, ועגינה כמובן, הרגליים, הידיים והאצבעות שלנו במיוחד, נכנסות
במקומות שעלולים לסכן אותן.
את היום העברנו בסימי, פתחנו בגלידה כמובן
והמשכנו לארוחת ערב בשרית בסירה (סופסוף קצת עוף!). אין כמו יום מנחוס שמסתיים
בארוחה טובה. שוב, תודה לאיטקין.
הקונכיות שאספתי בחוף הקטנטן
בבוקר שלמחרת ביקשו מאיתנו להעביר את הסירה
לרציף שממול, וכיוון שעדיין היה בוקר, הנמל היה יחסית ריק והרוח עוד לא הספיקה לעלות.
החלטתי לתרגל את העגינה הזו בעצמי. # אוסיף עוד סוד קטנטן שלא סיפרתי לגבי הכניסה
שהייתה אתמול לנמל, והוא... שהפקק המדובר שהיה התחיל כי אני רציתי לתרגל את העגינה
הים תיכונית (בפעם הראשונה). באותה השעה הרוח כבר הייתה חזקה, המרינה הייתה מלאה
וזה לא היה הזמן הנכון לאי- דיוק. בכל מקרה, נערכתי לגישה שלוש פעמים, ולאחר הבנה
של המצב הבנתי שזה לא הולך להיות חלק ובטוח. #
ההיקשרות לרציף הפעם, הייתה ההפך הגמור מאתמול.
גם אופן נעיצת העוגן וגם הגישה לרציף הלכו כמו שצריך. בהחלט חוויה מתקנת.
את היום השני שלנו בסימי בילינו בשוטטות באי –
מצב הצבירה העיקרי שלנו ביבשה. התחלנו בחוף קטנטן ונסתר בקצה העיירה. שם פגשנו
צולל/ דייג מקומי שדג דגים באמצעות צלצל. לאחר מספר דקות הגיע השותף שלו עם השלל
היומי המורכב בעיקר מלוקוסים, קלמרי ועוד מספר דגים אחרים. כשהתעניינו לגבי קניה
של דגים לארוחת ערב הדייגים שלפו מחיר תיירים של 25 יורו לקילו דג. מטבע הדברים לא
קפצנו על 'המציאה' ושכנענו את עצמנו בתירוץ שבאי הבא נדוג את הדגים לבד. (עד
לכתיבת שורות אלו לא תפסנו עדיין יצור חי אחד). לאחר הטבילה המשכנו לטיול בכפר.
הגענו עד לכנסיה\מנזר בראש הצוק דרומית למעגן. הסתדר ככה שזה היה בדיוק בשקיעה
ולכן השילוב של רוח חמימה מלפנים, מפרץ יפיפה מלמטה ושמש מסמיקה מלמעלה היו שוב
שילוב מנצח (אחחח יוון....).
ארטור מדגמן את הקולקציה הפרחונית של עגילי גבה
אסיים כאן כי נדרש לי זמן כפול לכתיבת הבלוג עקב האצבע הסגולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה